שלוש תביעות בקשר עם עיזבון המנוח מ’ ס’ ז"ל שנפטר ביום 30/03/06: תביעה ראשונה - בקשה למתן צו ירושה שהגישה גב’ ח’ ס’ , אשת המנוח מנישואיו השניים ועד לפטירתו. תביעה שניה - התנגדות לבקשה למתן צו ירושה שהגישו ילדי המנוח מאשתו הראשונה - ג’ ס’ ז"ל שנפטרה בשנת 1985. תביעה שלישית - תביעת התובעים למתן פסק דין המצהיר כי כל הרכוש הרשום על שם המנוח, לרבות דמי שכירות המתקבלים בגין השכרת חלק מן הנכסים, שייך להם.
האם ההסכם הוא "הסכם ממון"?
סע’ 1 לחוק יחסי ממון בין בני זוג מגדיר הסכם ממון כ-: "הסכם בין בני זוג המסדיר יחסי ממון שביניהם "הסכם ממון הוא הסכם המסדיר את ענייני הממון בין בני זוג והצופה פני עתיד- מועד פקיעת הגירושין מחמת גירושין או מחמת מותו של מי מבני הזוג.
קרא עוד...
בחינת תוכנו של ההסכם נשוא הדיון מעלה כי הוא "הסכם ממון" במהותו באשר הוא מסדיר את יחסי הממון בין המנוח לנתבעת וצופה פני פקיעת הנישואין בעת פטירת מי מהם. נוכח כך, טעון הסכם זה אישור ערכאה מוסמכת בהתאם להוראת סע’ 2 לחוק יחסי ממון. אישור זה אינו פורמלי גרידא אלא אישור מהותי המהווה תנאי לתוקפו של ההסכם כ- "הסכם ממון" על פי החוק שכן: " תוקפו של הסכם, המסדיר את יחסי הממון בין בני זוג שהיו בעת נישואיהם תושבי ישראל, ושנישאו לאחר חקיקת החוק, מותנה בקיום הוראות הפרק הראשון.
אין מחלוקת כי ההסכם דנן לא הובא לאישור ערכאה שיפוטית מוסמכת כהוראת סע’ 2 לחוק והיות שכך- נעדר הוא תוקף משפטי כ- "הסכם ממון" במובנו בחוק יחסי ממון. יחד עם זאת , ניתן למצוא בפסיקה ביטוי לגישה הרואה בהסכם ממון שלא אושר, כהסכם ככל ההסכמים ואשר חלים עליו דיני החוזים הכלליים. גם הסכם ממון שלא אושר על פי דרישות חוק יחסי ממון עשוי להיות תקף על פי דיני החוזים הכללים ועל פי עקרונות תום הלב וההשתק בנסיבות בהן לאחר חתימת הצדדים על ההסכם, הם התנהגו על פי המוסכם בו.
המסקנה העולה אפוא מן האמור לעיל היא כי ההסכם הנדון בענייננו , טעון היה אישור ערכאה מוסמכת כתנאי להיותו תקף הסכם ממון. ברם, העובדה כי לא אושר אינה שוללת למפרע את תקפו כהסכם רגיל . לשם הכרעה בשאלת תקפותו כהסכם רגיל, יש לבחון עובדתית את התנהגות הצדדים לאחר החתימה על ההסכם והאם פעלו על פיו.
האם פעלו המנוח והנתבעת על פי ההסכם והאם החלו לקיימו בפועל?
בענייננו טוענים התובעים כי היעדר אישור של ההסכם דנן אינו מאיין את תוקפו כהסכם רגיל בהתאם לדיני החוזים, דוקטרינת תום הלב, או דיני ההשתק וזאת, נוכח גרסתם לפיה המנוח והנתבעת החלו לקיים את ההסכם ופעלו על פיו. מנגד טוענת הנתבעת כי היא והמנוח זנחו את ההסכם לאחר שחתמו עליו וכי לא זו בלבד שלא נהגו על פיו, אלא שנהגו בניגוד למוסכם בו.
ממסכת הראיות שנפרסה בפני לא שוכנע ביהמ"ש בטענת התובעים כי המנוח והנתבעת פעלו על פי ההסכם ונראה כי אלו לא הרימו הנטל המוטל על כתפיהם להוכחת טענתם בעניין זה וזאת, בין היתר, מן הנימוקים הבאים.
מיזוג חשבונות הבנק - התובעים לא חלקו על גרסת התובעת בעניין עצם איחוד חשבונות הבנק ,אולם לא הצליחו ליתן הסבר משכנע למהלך זה של המנוח והנתבעת העומד בסתירה להסכמות אותן גיבשו בהסכם.
העברת מחצית הזכויות בדירה על שם הנתבעת ורישומן - על פי סע’ 7 להסכם, התחייב המנוח לרשום ולהעביר ע"ש הנתבעת במתנה וללא כל תמורה מחצית מזכויותיו בדירה שתשמש למגורי המנוח ואשתו- הנתבעת. אין חולק בענייננו כי מחצית מן הזכויות בדירה אכן נרשמו על שמה של הנתבעת. ברם בכך בלבד אין כדי להביא לתוצאה אותה מבקשים התובעים להסיק וזאת מן הטעם שהעברת הזכויות כאמור ורישומן על שם הנתבעת בלשכת רישום המקרקעין נעשה רק ביום 13/07/2000, בחלוף עשר שנים ממועד נישואיהם בעוד שבהסכם התחייב הנתבע לעשות כן בתוך שלושה חודשים ממועד הנישואין.
קראו עוד בתחום:
התובעים לא הציגו הסבר משכנע להעברת הזכויות בדירה על שם הנתבעת בחלוף תקופה ארוכה של עשור מן העת שהיתה אמורה להתבצע על פי ההסכם וכן לא יישבו עובדה זו עם טענתם לפיה העברת הזכויות בדירה על שמה מבטאת שלב בקיום ההסכם הלכה למעשה.
המסקנה אליה הגעתי היא אפוא כי ההסכם דנן טעון היה אישור בית משפט או בית דין על פי הוראת סע’ 2 לחוק יחסי ממון ומשלא אושר כאמור, אין הוא תקף במובנו כ- "הסכם ממון". כמו כן לא שוכנעתי במימד המחייב של ההסכם במובנו כהסכם רגיל .
נטל ההוכחה כי המנוח והנתבעת פעלו על פי ההסכם מוטל על כתבי התובעים ואלו- לא הרימוהו. התובעים הפנו בסיכומיהם לפסיקה בה נקבע להלכה כי "הסכם ממון" שלא אושר עודנו הסכם מחייב בשל כך שהצדדים החלו להגשימו אולם עשו כן מבלי להוכיח כי הנסיבות דנן מצדיקות יישום הלכה זו בענייננו, מבלי שנתנו מענה ענייני ומשכנע לעובדת מיזוג חשבונות הבנק של המנוח והנתבעת על אף האמור בהסכם ותוך התעלמות מוחלטת מן העובדה שאינה שנויה במחלוקת לפיה ההעברה מחצית הזכויות בדירה על שם הנתבעת נעשתה שנים לאחר שאמורה היתה להיעשות על פי ההסכם.
אין ממש גם בטענת המניעות שהעלו התובעים, לפיה הנתבעת מנועה מלטעון להעדר תוקף מחייב של ההסכם בשל אי אישורו מאחר והיא קבלה את מחצית הזכויות בדירה על פי ההסכם. הנטייה לקבל טענה מעין זו היא במקרים בהם משתכנע בית המשפט כי הצדדים להסכם החלו לקיימו בפועל, ואולם כאמור, אין זה המקרה שבפני. לאור האמור דין התביעה הנ"ל להידחות.
לסיכום,
ההתנגדות למתן צו הירושה נדחית. הבקשה לצו ירושה מתקבלת. ב"כ המבקשת יגיש צו פורמאלי לחתימה. התובעים ישאו בשכ"ט ב"כ הנתבעת בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. ככל שהסכום לא ישולם תוך 30 יום מהיום, תחולנה לגביו הוראות סעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה ומועד מתן פסק דין זה יהווה המועד לפירעון הסכום לצורך הוראות הסעיף האמור.
