חולת סרטן ללא קרובי משפחה, הורישה את כל רכושה לחבריה הטובים, אולם ימים ספורים טרם מותה, היא שינתה את הצוואה הקודמת, והורישה בעל פה דירה לזוג חברים, בניגוד לרשום בצוואה הראשונה. בית משפט לענייני משפחה בחיפה נדרש להכריע האם ההבטחה שניתנה על ערש דווי השתכללה לכדי צוואה.
בחודש מאי 2015, בהיותה בת 86 שנים נפטרה המנוחה ממחלת סרטן. כשבוע ימים לפני מותה, הותירה צוואה בפני רשות, שלפיה היא מורישה את כל רכושה לחבריה בחלקים שווים. יחד עם זאת בתחילת שנת 2006, היא ערכה צוואה קודמת, שבה הורישה את מרבית רכושה לאחותה, ואילו למתנגדים ציוותה סך של 100,000 דולר ולמבקשים 20,000 דולר.
המבקשים שהיו חברי נפש של המנוחה, טענו כי ימים ספורים טרם פטירתה, בעת שהיתה מרותקת למיטתה בבית חולים בהכרה מלאה וסבלה מסרטן סופני מתקדם, היא ביקשה להכיר להם תודה, וערכה לטובתם צוואת שכיב מרע בפני עדים, שבה הורישה להם דירה, בידיעה כי היא עומדת למות ולא תצא מבית החולים.
המנוחה התבטאה מספר פעמים בעבר כי בכוונתה להעביר להם דירה
במהלך השיחה בבית חולים אמרה המנוחה באופן ברור ובאוזני שלושת הנוכחים בחדר, כי היא נותנת להם דירה, ואף חזרה על כך מספר פעמים. כארבעה חודשים לאחר פטירתה, נערך אצל עורך דין זיכרון דברים מפי עד אחד, והופקד אצל רשם הירושות. השיהוי בעריכת זיכרון דברים נבע מחוסר ידיעה של המבקשים, שהם חסרי השכלה משפטית.
השינוי מהצוואה שנערכה בשנת 2006, נגרם לטענתם כתוצאה מפטירת אחות המנוחה שלה היא ציוותה כמעט את מלוא רכושה, ומכיוון שלא היו לה קרובי משפחה נוספים, הם התחייבו לטפל בענייניה ובמיוחד במשפטים שהתנהלו נגד בתו של בעלה.
המתנגדים לצוואה טענו כי המנוחה לא התכוונה לערוך צוואה חדשה על ערש דווי, והיו הזדמנויות לערוך צוואה בכתב המחריגה את דירתה, ומכיוון שלא עשתה כן, אין לייחס לה כוונות אחרות. בנוסף טענו כי נפלו פגמים בעריכת זיכרון הדברים שנערך בשיהוי של ארבעה חודשים, לאחר קבלת ייעוץ משפטי.
האם הבטחת המנוחה השתכללה לכדי צוואה?
לאחר שמיעת העדויות, הגיע בית המשפט למסקנה כי המנוחה ביטאה את רצונה להעביר ליורשים דירה בפניהם ובפני אנשים אחרים וזה היה רצונה לפחות כשנה טרם פטירתה. אולם נדרש להכריע האם הבטחתה השתכללה לכדי צוואה.
על פי סעיף 23 לחוק הירושה, שכיב מרע ומי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות מול פני המוות, רשאי לצוות בעל פה בפני שני עדים השומעים לשונו. דברי המצווה יירשמו בזיכרון דברים שייחתם בידי העדים ויופקד אצל רשם לענייני ירושה. אם כעבור חודש ימים המצווה עודנו בחיים, הצוואה שנערכה בעל פה בטלה לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו את עשייתה.
במקרה זה סבר בית המשפט כי בעת מתן ההבטחה, המנוחה היתה מאושפזת בבית חולים, ונפטרה לאחר כשבוע לכן אין ספק בדבר היותה שכיב מרע, והיא חזרה מספר פעמים על רצונה לצוות את הבית למבקשים, אשר לא היו מודעים לדרישה להעלות את הדברים על הכתב
בנסיבות אלה הורה בית המשפט על קיום צוואתה של המנוחה כפי שנרשמה בזיכרון הדברים כארבעה חודשים לאחר פטירתה ושהופקד אצל רשם הירושות ימים ספורים לאחר מכן.
ת"ע 35459-02-13
ת"ע 35544-02-13
ת"ע 35473-02-13
ת"ע 24188-06-14
