אמא לשניים חלתה בסרטן וערכה את צוואתה על ערש דווי בשנת 2007 בפני שני עדים. בצוואה היא הורישה את כל רכושה לבתה, שליוותה אותה במהלך כל תקופת מחלתה וטיפלה בה במסירות ולבנה השני לא הורישה מאום.
הבן התנגד לקיום הצוואה, בטענה כי הצוואה אינה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של אמו והוסיף כי אחותו השפיעה עליה באופן בלתי הוגן, בעת היותה חולה.
הבן לא סייע לאמו בתקופת המחלה
בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב דחה את התנגדותו של הבן, מכיוון שעל פי מסמכים רפואיים, במועד חתימת הצוואה, חרף מצבה הפיזי הקשה, האם היתה כשירה לערוך צוואה ולהבחין בטיבה. כמו כן, הוכח כי התקיים קשר משמעותי בין האם לבת, בעוד שהבן, כמו יתר בני המשפחה, לא סייע לה בתקופה הקשה של המחלה.
בעקבות ההחלטה לדחות את ההתנגדות לקיום הצוואה, הגיש הבן ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב.
בערעורו טען הבן כי מלבד מצבה הגופני הקשה, גם מצבה הקוגניטיבי של האם לא היה טוב, והיא לא היתה מסוגלת לבצע פעולות משפטיות מהותיות לגבי רכושה. הבן ביסס את טענתו על סמך עדותו הניטראלית של רופא המשפחה שטיפל באם.
הרופא המליץ שלא לבצע החלטות מהותיות בנוגע לרכוש
רופא המשפחה העיד שכשבועיים לפני עריכת הצוואה הוא ביקר בביתה של המנוחה והמליץ לה שלא תבצע פעולות מהותיות ברכושה ולא תקבל החלטות רציניות, בשל מצבה הנפשי הירוד וכושרה הקוגניטיבי.
הרופא הוסיף כי באותה תקופה המנוחה היתה תלותית לחלוטין בעזרתה של בתה והיא נזקקה לסיוע סיעודי, על מנת לבצע פעולות בסיסיות.
הבן תיאר כי לפני שערכה האם את הצוואה הוא שמר איתה על קשר רציף וביקר אותה בביתה מספר פעמים בשבוע, אך בשלב מסוים אחותו עברה להתגורר בביתה ומנעה את ביקוריו.
עורך הדין הדריך את האחות כיצד לנשל את יתר היורשים
הבן הוסיף כי אחותו היתה מעורבת בעשיית הצוואה, היא לקחה את האם לעורך דין מטעמה, ומיהרה להפקיד את הצוואה כבר ביום למחרת, אצל הרשם לענייני ירושה. הבן ציין כי אותו עורך דין הוא בעל עבר פלילי, אשר הורשע בעבר במעשי מרמה, זאת לאחר שהדריך את לקוחותיו כיצד לנשל יורשים אחרים מהצוואה.
מנגד טענה האחות כי לאמה לא היתה כל בעיה קוגניטיבית, היא היתה עצמאית הן מבחינה פיזית והן מבחינה שכלית והיתה כשירה להבחין בטיבה של הצוואה ולערוך אותה על פי רצונה החופשי. לדבריה, האם רצתה לגמול לה על טיפולה המסור ולהדיר את אחיה שלא תמך בה בזמנים הקשים.
עוד טענה האחות כי בינה לבין העורך דין לא התקיים קשר עצמאי, מלבד הקשר שנוצר לצורך קידום ענייני אמה, לטענתה מעורבותה לא היתה פסולה, מאחר והיא פעלה על פי בקשתה של האם.
בית המשפט קיבל את ההתנגדות לקיום הצוואה
לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בראיות, הגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי המערער הצליח להוכיח שהצוואה נעשתה תחת השפעה בלתי הוגנת וקבע כי הבת התערבה באופן פסול בעריכתה וניצלה את התלות של אמה לצורך הדרת אחיה מהירושה.
בנסיבות אלה קיבל בית המשפט את ההתנגדות לקיום הצוואה וקבע כי האחות תישא בהוצאות המשפט בסך 20,000 שקל.
עמ"ש 45610-09-12
