במסגרת תביעת פינוי, הגיעו היורשים – הצדדים - להסכם פשרה והסכם זה אושר בביהמ"ש. עיקריו של ההסכם היו כי יינתן פסק דין של פינוי כנגד התובעים. כמו כן, ההסכם הורה על פירוק שיתוף בדירה בדרך של מכירתה כפנויה. עוד הוסכם, כי התובעת תוסיף ותתגורר בבית עד לחתימת חוזה מכר עם הרוכשים ועד לפינויה של הדירה בהתאם להוראות חוזה המכר.
האם ניתן לבטל הסכם פשרה אשר אושר בבית המשפט?
הלכה פסוקה היא כי פסק-דין המאשר הסכם או פשרה אליה הגיעו הצדדים, שונה מבחינה מסוימת מפסק – דין "רגיל", שכן הוא מורכב משני חלקים: החלק ההסכמי – ההסכם שבין בעלי הדין, והחלק השיפוטי – החלטת בית המשפט אשר נתן להסכם תוקף של פסק – דין. המבקש לתקוף פסק – דין בהסכמה צריך לבחור באחד משני המסלולים האפשריים – תקיפת החלק "ההסכמי" או תקיפת החלק "השיפוטי".
סקירת טענותיה של התובעת בתביעתה מראות כי כל טענותיה לבטלות ההסכם מכוונות כלפי החלק "ההסכמי" היינו התובעת בחרה במסלול תקיפה של ההסכמות נשוא הסכם הפשרה ומכאן איפוא שכך יהיה סיווג תביעתה.
הסכמי פשרה – הכלל
הכלל המשפטי קובע כי אף שניתן לבטל הסכם – פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, אם נפל פגם בכריתתו, על בית המשפט לנהוג משנה – זהירות בעניין זה, ולהשתכנע כי קיימים טעמים כבדי – משקל המצדיקים את הביטול.
יש צורך ליחס משקל ניכר לסופיותם של הסכמי – פשרה שקיבלו תוקף של פסק דין על מנת להגשים את ציפיותיהם הסבירות של הצדדים להם, ובשל החשיבות הרבה שיש לייחס לערך של סופיות הסכם – הפשרה כהסדר המסיים את הסכסוך בין הצדדים.
קראו עוד בתחום:
- האם בית המשפט יכול לאשר פסק בורר שניתן על ידי רב לפני שבע שנים?
- האם יבוטל הסכם הממון משום שהבעל שילם שכרו של המגשר?
- תוקפו של הסכם על שוויה של דירה משותפת אשר לא הובא לאישור בית המשפט
- הסכם ממון יאושר על ידי שיחת טלפון בינלאומית
במקרה שנדון הגיעו בני המשפחה הניצים להסכם פשרה, בהסכם זה קיבל כל צד ערך – התובעת יכולה הייתה להוסיף ולשבת בבית לפרק זמן עד פינויו לקונים שירכשו אותו, ואילו אחיותיה, הנתבעות בפני זכו בפינוי הבית חרף ניסיונותיה של התובעת למנוע זאת מהן. לא ניתן לקבל טענות בשל הטעיה, כפייה או עושק במקרה דנן. כמו כן, אין מקום לטענות התובעת כי תנאיו של ההסכם היו גרועים או גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל.
לסיכום,
התובעת לא הצליחה להוכיח כל טעם או עילה לביטול הסכם הפשרה עליו חתמה, הסכם אשר אושר על ידי בית המשפט וקיבל תוקף של החלטה. טענותיה של התובעת לא נתמכו על ידי התשתית הראייתית, בנוסף וכאמור לעיל, עדותה הייתה עדות-יחידה של בעל דין, וטענותיה נגועות בשיהוי ניכר אשר כבר בו, יש כדי לאיין את תביעתה.
