לאחר מותו של האב, הבן הגיש בקשה למתן צו קיום צוואה, על מנת לקבל את הזכויות על דירת המגורים, שהוריש לו אביו.
מנגד הגישה האם, כבת ה- 80, שעדיין מתגוררת בדירה, התנגדות לבקשה למתן צו קיום צוואה והגישה תביעה למתן פסק דין הצהרתי, בדרישה לקבל מחצית מהזכויות בדירה המשותפת.
בית המשפט לענייני משפחה בנצרת, נדרש להכריע האם התובעת זכאית למחצית מזכויות הדירה.
הדירה נרשמה על שם הסבא על מנת לרכוש לו כבוד
לטענת האם, הדירה נרכשה בשנת 1958 על ידיה ועל ידי המנוח מכספיהם המשותפים, אך הדירה נרשמה על שם אביו של המנוח, על מנת לרכוש לו כבוד. במהלך חייהם המשותפים הוסיפו היא ובעלה חדר גדול, בנו מקלחת ושירותים מרווחים ומטבח עם פינת אוכל ואף לקחו הלוואה משותפת להחלפת הרעפים ולצורך השיפוץ שעשו בדירה.
האם טענה כי היא עבדה במשך שנות הנישואין והיתה שותפה להשבחת הנכס ולמימון ההוצאות השוטפות של משק הבית. עוד טענה כי לאורך כל השנים המנוח תמך כלכלית בבנו, שהיה בן יחיד בין ארבע אחיות, הם סייעו לו בכספיהם המשותפים לרכוש דירה ורכב ולפתוח עסק ודאגו לכסות את חובותיו.
הבן טען כי חלה הפרדה רכושית מלאה בין אביו ולאמו
מנגד טען הבן כי שטח אדמת הדירה שייך לסבו, שעלה ארצה מתימן בשנת 1949 והביא עמו שלל ורכוש רב. השטח נרשם על שמו של הסב, ולאחר מותו המשיכו התובעת והמנוח להתגורר בביתו. הבן הוסיף כי היחסים בין הוריו היו מעורערים וחלה הפרדה רכושית מלאה ביניהם. הנתבע טען כי קיבל במתנה את מחצית הנכס ואת מחציתו השנייה קיבל בירושה, לכן מדובר בנכס חיצוני שלא נצבר במהלך הנישואין כתוצאה ממאמץ משותף.
הבן תיאר את מערכת היחסים של הוריו וסיפר כי בשנת 2000 המנוח עבר תאונת דרכים והתובעת לא סייעה לו כלל ואף התעלמה ממצוקתו, בשעה שהוא לא עזב את מיטתו. האם פעלה על מנת להרחיק את המנוח מביתו והגישה נגדו תלונת סרק במשטרה, בגין אלימות במשפחה.
הדירה הינה בגדר רכוש משותף
בית המשפט ציין כי התובעת ובעלה המנוח נישאו בשנת 1952, טרם נכנס חוק איזון המשאבים מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג, לכן המשטר החל עליהם הינו חזקת השיתוף. כלומר, כל הנכסים שהצטברו במהלך הנישואין, משותפים לבני הזוג בחלקים שווים, במידה וניהלו אורח חיים תקין, בלי קשר למי השקיע יותר, או עבד יותר.
בני הזוג חיו יחד בדירה למעלה מחמישים שנה, הם הקימו את משפחתם וגידלו בה את חמשת ילדיהם. במהלך השנים הם הרחיבו את הדירה ותרמו להשבחתה. אמנם היחסים ביניהם לא היו מושלמים, כפי שנטען על ידי הבן, אך הם המשיכו לחיות יחד וניהלו משק בית משותף, עד למותו של המנוח.
בית המשפט השתכנע כי הדירה הינה בגדר רכוש משותף וקבע כי האם זכאית למחצית מזכויות הדירה. בנסיבות אלה הבן יישא בהוצאות ובשכר טרחת עורך הדין לטובת התובעת בסכום של 40,000 שקל.
תמ"ש 7741-05
תמ"ש 1160-07
תמ"ש 1161-07
תמ"ש 1162-07
תמ"ש 1163-07
