בית המשפט לענייני משפחה בנצרת נדרש לבחון מחלוקת בנוגע לצוואה בעדה הדרוזית. התובע, האח הבכור מבין משפחה בת שישה ילדים (ארבעה בנים ושתי בנות), הגיש לבית המשפט עתירה לביטול צו ירושה אשר ניתן ביולי 2006 לגבי עיזבונו של האב המנוח שהלך לעולמו בשנת 1992.
על פי צו הירושה, חולק העיזבון באופן שווה בין האחים. התובע טען כי המנוח השאיר צוואה המחלקת את העיזבון באופן אחר. לטענתו, אחיו, אשר הגיש את הבקשה למתן צו הירושה ידע על קיומה של הצוואה. התובע הוסיף כי אחיו הזכרים ידעו על הצוואה וזאת משום שבשנת 1985 ערכו הם הסכם, בידיעת המנוח, על אופן חלוקת העיזבון. הסכם זה, טען התובע, שיקף את רצונו של המנוח בצוואתו. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה וזאת משום שהתובע היה זה אשר העלים את הצוואה משום שהיות ויחסיו עם המנוח היו מעורערים, הוא ידע כי הצוואה לא תשרת אותו.
צוואה הושמדה – לא הוכחה
למעשה מדובר בצוואה שהושמדה. בית המשפט קבע כי דין התביעה להידחות וזאת משום שהתובע לא הוכיח את צורתה של הצוואה, מועד עריכתה, וחשוב מכך – את תוכנה. לאורך כל ההליך התובע לא טרח לציין תאריך מדויק בו נערכה הצוואה, גם לא את החודש ו\או השנה.
קראו עוד בתחום:
- פיצויים מכוח סעיף 114 לחוק הירושה לאחר 30 שנה, האמנם?
- גניבת ירושה תביא למאסר בפועל
- צוואה בפני רשות נערכה בפני כומר
- האם יש לקיים צוואה בעל פה למרות שהמנוח לא היה שכיב מרע?
הראייה היחידה לטענותיו הייתה דווקא עדותו של אחד מאחיו הנתבעים לגבי צוואה שנערכה בשנת 1988, שנתיים לאחר החתימה על הסכם החלוקה. עם זאת, התובע נמנע מלציין פרטים ולו בסיסיים לגבי אותה צוואה נטענת. התובע טען כי מדובר בצוואה בכתב יד, אך לא טרח לציין האם המנוח היה זה אשר כתב את הצוואה או אדם אחר. כמו כן, לא היה ברור האם מדובר בצוואה בעדים ואם כן - מיהם העדים.
התובע טען בתצהירו כי באחד הימים הוא גילה מסמך קרוע במטבחו של אחד האחים אשר זוהה מיד על ידו כצוואת אביו. לדבריו, הוא פנה עם גזרי המסמך לאחיו ושאל מי קרע את הצוואה. התובע טען כי האחים אמרו לו שהצוואה נקרעה אך הדבר איננו חשוב משום שחלוקת העיזבון הוסכמה ביניהם. בית המשפט דחה גרסה זו.
ראשית, התובע העיד על עצמו כי הוא אינו יודע קרוא וכתוב ועל כן תמוה כיצד זיהה את המסמך הקרוע כצוואת אביו. כמו כן, התובע מילא פיו מים כאשר נשאל מדוע לא שמר את גזרי הנייר, אשר היוו לדבריו שרידיה האחרונים של צוואה התומכת בגרסתו.
לא הביא את אשתו למתן עדות – נשים דרוזיות לא מעידות בבתי משפט
התובע הביא לעדות איש דת, שיח', אשר טען כי צוואתו של המנוח הוקראה במועד הלווייתו. עם זאת, השיח' העיד כי הוראות החלוקה אשר הוקראו היו בנוגע למקרקעין בהסכם החלוקה שנערך מול המנוח בעודו בחיים. דהיינו, מדובר במתנה שניתנה בחייו של המנוח לבניו, ועל כן הוראות הצוואה אינן נוגעות אליה. יתרה מכך, הסכם זה, ככל שהוא מורה על הוראות הצוואה, הינו למעשה הסכם של ירושה עוד בחיים אשר דינו להתבטל לפי סעיף 8 לחוק הירושה.
עניין נוסף, התובע לא הביא את אשתו למתן עדות בבית המשפט. אי הבאת האישה לעדות עמד לתובע לרועץ וזאת משום שהאחרון איננו יודע קרוא וכתוב, ועל כן כל ידיעותיו בנוגע ל"צוואה" כביכול אינן מידיעה אישית. אי לכך, הימנעות זו מהבאת עדות הייתה בעלת משקל רב. התובע טען כי בעדה הדרוזית אין זה נהוג כי נשים מגיעות לעדות בבתי המשפט. בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי היא מחלישה באופן משמעותי את גרסתו.
