בקשתם של מנהלי עיזבון לפרש צוואה של מנוחה שאת עזבונו של בעלה המנוח הם מנהלים, ולקבוע בפרשנות זו מיהם היורשים של רבע מהדירה אשר הַיתה חלק מהעִזבון. במקרים מסוג אלו, תפקידו של בית המשפט אינו ליצור זכויות, אלא להתחקות אחר מצב הזכויות האמיתי ולהצהיר עליו.
במקרה דנן, עיון בצוואתה של המנוחה מוביל למסקנה כי אין באמור בה משום הוראת "יורש אחר יורש", ולפחות כך הם פני הדברים בכל הנוגע לחלקה בדירה שהייתה משותפת לה ולמנוח. למעשה, לא השאירה המנוחה לבעלה כל מאום, להוציא זכות מגורים לכל ימי חייו, שאינה זכות קניינית.
קראו עוד בתחום:
- מהי צוואה בכתב יד?
- ידועה בציבור וזכויות בירושה
- ביטול צוואה שיקרית
- הדוד השכיר החנות בשכירות מוגנת - האם אחיינו יירש זכויותיו?
המנוחה אף הביאה בחשבון אפשרות שבעלה לא ירצה להישאר כבר רשות בדירה ויחפוץ למכור הדירה כולה (אגב מימוש המחצית שלו), ואז מחצית התמורה של מכר הדירה, כלומר תמורת המכר של מחצית הזכויות הרשומות על שם המנוחה. צדק רשם המקרקעין עת סירב לרשום את הזכויות בדירה על שם יורשיו של ל.ב. ז"ל, הואיל ומנוח זה (כאמור, בעלה של המנוחה) לא יכול לצוות יותר מאשר היה לו, והזכויות שהיו לו היו זכויות על מחצית הדירה בלבד.
לסיכום,
מאחר שהמנוח לא קיבל מאשתו המנוחה בירושה את חלקה בדירה, הוא לא יכול לצוות חלק זה למאן דהוא אחר, שכן, כאמור, אין אדם יכול ליתן לאחר יותר מאשר יש לו.
