בג"צ דחה את עתירתו של גבר לביטול פירוק שיתוף בדירה משותפת אשר שייכת לגרושתו ולו. בני הזוג נישאו בשנת 1988 ונולדו להם 3 ילדים, אחד מהם עדיין קטין. השניים התגוררו בדירה ברמת גן הרשומה על שם האישה וברשותם גם בית בצפת הרשום על שם שני הצדדים בחלקים שווים.
בין בני הזוג התגלע סכסוך אשר הגיע לשיאו בחודש נובמבר 2007, אז עזב הגבר את הבית. לאחר תשעה חודשים הגיש הגבר תביעת גירושין במסגרתה כרך את ענייני חלוקת הרכוש. בהסכם בבית הדין הרבני נקבע כי הבית בצפת יימכר, ומהתמורה ישולמו המשכנתאות הרשומות על שם בני הזוג. בית הדין האזורי קיבל את טענתה של האישה לפיה אם לא יימכר הבית במהרה, לא תצליח היא לעמוד בתשלום המשכנתא הגבוה ואז יימכר הבית על ידי הבנק, דבר שיגרום הפסד לשני הצדדים.
הגבר דורש לדחות את הפירוק עד לדיון בדירה השנייה
הגבר טען כי יש לו זכויות בדירה ברמת גן, למרות שהיא רשומה על שם האישה ונרכשה לפני הנישואין, ולפיכך יש להמתין להחלטה בעניין דירה זו. בית הדין החליט כי בהתנגדותו אין כדי לשנות מהחלטתו על פירוק השיתוף בבית בצפת וציין כי הדירה ברמת גן רשומה על שם האישה ונרכשה עובר לנישואין.
- שלילת השימוש של בעל בדירה בגין אלימות
- מכירת דירה לצורך חלוקה בתמורה בין האם, הילדים והאב
- פס"ד הצהרתי - זכויות מכח חיים משותפים ומכח הרכישה
- תביעה לפס"ד הצהרתי - מי הבעלים בדירה?
זאת ועוד, בית הדין מינה כונס נכסים משום שהגבר לא שיתף פעולה בהליך פירוק השיתוף וקבע כי לאחר שמיעת ההוכחות יידון עניינה של הדירה ברמת גן.
מהי סמכותו של בג"ץ בבואו לדון בערעור על פסק דין של בית הדין הרבני
בג"ץ קבע בפסק דינו כי למרות שקיימת לו הסמכות לערער על החלטות בתי הדין הרבניים, ייעשה הדבר במקרים קיצוניים בהם ברור כי החלטה דיונית של בית הדין הדתי הביאה לפגיעה בעיקרי הצדק הטבעי. עם זאת, ניכר כי לא כך במקרה דנן. הגבר עצמו העיד במשפט כי הוא מתעלם מפסקי הדין שהומצאו בעניינו על ידי בתי הדין ומכתב התביעה עולה כי בהסכם הגירושין היה זה הוא שביקש את פירוק השיתוף בבית המשותף עקב תשלום המשכנתא החודשי.
הגבר אף טען כי בדיון בבית הדין הרבני לא היה הוא מיוצג על ידי עו"ד. גם דין טענתו זו להידחות שכן הוא היה היוזם מאחורי ההליכים במקרה דנן, מבחירתו לא היה מיוצג ולפיכך אין לו להלין אלא על עצמו.
אי לכך, קבעו השופטים בפסק הדין:
"איננו סבורים כי במקרה זה התקיימה עילה כלשהי המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. בית הדין (הרבני) הפעיל את שיקול דעתו באשר לאופן וזמני חלוקת הרכוש בין הצדדים. מאחר שלא הייתה מחלוקת כי הבית בצפת שייך במשותף לבני הזוג בחלקים שווים לא היה צורך לקיים דיון הוכחות טרם החלטה על פירוק השיתוף בו. אמנם, במקרים רבים עדיפה הכרעה כוללת בגורל הרכוש המשותף של הצדדים, אך בית הדין הרבני רשאי לסטות מכך במקרים המתאימים".
