בני זוג שהחליטו להתיר את קשר הנישואים, יכולים לבחור בין שתי ערכאות משפטיות העוסקות בענייני משפחה ובתביעות גירושין שהן בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה. שתי הערכאות כפופות לדיני המשפט האזרחי והמשפט העברי יחד.
דיני הרכוש בארץ ברוב המקרים נקבעים על פי הדין האזרחי, וגם כאשר מדובר בחלוקת רכוש בעת גירושין, בית המשפט לענייני משפחה בדרך כלל נוטה לפסוק לגבי איזון משאבים בין בני הזוג לפי הדין האזרחי.
חלוקת רכוש מתבצעת לרוב על פי הלכת השיתוף החלה על כל הזוגות שנישאו עד שנת 1974. על פי החזקה כל הרכוש שנצבר במהלך הנישואין מחולק באופן שווה. לגבי זוגות שנישאו לאחר 1974, חל חוק יחסי ממון המחייב גם את בית הדין הרבני, כאשר גם במסגרת חוק יחסי ממון נקבעה מדיניות שווה לגבי חלוקת רכוש משותף.
ההבדל בין פירוק שיתוף בבית הדין הרבני לבית משפט לענייני משפחה, הוא שבית הדין עוסק בענייני נישואין וגירושין ביהדות בלבד ואינו עוסק בניסוח הסכמי גירושין, חלוקת רכוש או קביעת משמורת והסדרי ראייה, אלא במקרים חריגים שבהם הצדדים לא מצליחים להגיע בכוחות עצמם להסכם גירושין מסודר.
קיים סיכוי כי הרבני יפסוק חלוקת ממון לא שוויונית
כאשר ישנן מחלוקות הנוגעות לחלוקת רכוש הפסיקה ברבני כפופה לחוק יחסי הממון הקובע כי רכוש שהיה שייך לאחד הצדדים לפני הנישואים יישאר בחזקתו וכל הרכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים יתחלק לפי כשירותם הכלכלית של הצדדים, בראייה עתידית למצבם לאחר התרת הנישואין ולאו דווקא באופן שווה.
במקרים חריגים דן בית הדין הרבני בעניינים כמו קביעת משמורת וזמני שהות עם הילדים, אישור הסכם גירושין או איזון משאבים. בתביעת רכוש הכרעתו מתבססת כאמור על חוק יחסי ממון, אשר לא תמיד שוויונית. עם זאת, בניגוד לחוק יחסי ממון, ההלכה היהודית אינה רואה בנישואין כשותפות רכושית, לכן קיים סיכוי כי תיפסק חלוקת ממון שאינה שוויונית.
סעיף 8 לחוק יחסי ממון, מעניק סמכות מיוחדת לשתי הערכאות המשפטיות להפעיל שיקול דעת ולקבוע חלוקה לא שוויונית של רכוש, בנסיבות שאינן מצדיקות איזון משאבים לא שוויוני. על פי הוראות סעיף זה ניתן לקבוע כי נכסים מסוימים לא יחולקו בין הצדדים, או שהחלוקה לא תהיה על פי יחס שווה ועוד.
התייחסות שונה לבגידה בבית דין רבני
בית הדין רשאי לפסוק חלוקת רכוש לא שוויונית עקב חוסר יכולת להביא ילדים או לטפל בילדים משותפים או עקב מעשה בגידה, הנתפס כנסיבות חריגות לפירוק הנישואין. כאשר הצד הנבגד מחויב להקים בית חדש, הוא יכול לזכות בהקלות מבחינת איזון המשאבים לטובתו. מנגד בבית המשפט אין השלכות למעשה בגידה על איזון משאבים, אך הוא יכול לפסוק חלוקה לא שוויונית במקרים של אלימות במשפחה או הברחת נכסים על ידי אחד הצדדים.
הבעיה העיקרית באיזון משאבים בבית דין רבני היא חוסר ייצוג הנשי והרצון לתמוך בהלכה היהודית ולהעניק לבעל הזדמנות להקים בית אחר במקום הבית שהתפרק, בעוד שהאישה מקבלת את שכרה בדרך של מזונות אישה והיא צריכה קודם כל לדאוג לילדיה לפני שהיא חושבת על הקמת בית חדש ובניית משפחה שנייה.
כמו כן, בית המשפט לענייני משפחה מתייחס למצב הכלכלי לא רק לאחר התרת הנישואין אלא גם מתחשב ברמת החיים שאליה הורגלו האישה והילדים ומשתדל לפסוק חלוקת רכוש שתגן על איכות חייהם גם לאחר פירוק השותפות.
