במהלך החיים המשותפים לעתים מתקבלות ירושות, הכוללות נכסים, כספים ורכוש בעל ערך. זוגות נשואים רבים חיים חיי שיתוף ובעת ההחלטה על גירושין, הרכוש שנצבר מתחלק בחלקים שווים בין בני הזוג במסגרת הסדר איזון משאבים.
למרות זאת, במסגרת חוק יחסי ממון בין בני זוג, שחל על זוגות שנישאו לאחר חודש ינואר 1974, ירושות ומתנות לא יתחלקו בין בני זוג בעת הגירושין ויישארו אצל הבעל או האישה שקיבלו את הירושה, אולם קיימים סייגים אשר באים לידי ביטוי בפסיקת בתי המשפט.
חוק יחסי ממון בין בני זוג מגדיר את האופן שבו יש לאזן רכוש בין צדדים בעת גירושין, החוק קובע כי כל נכסי בני הזוג הם ברי איזון, מלבד נכסים מסוימים. סעיף 5(א) לחוק יחסי הממון קובע כי עם התרת הנישואין עקב מותו של בן הזוג, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג למעט נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין.
בפקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג, יבואו לעניין הזכות לאיזון המשאבים, יורשיו במקומו. כלל נכסי בני הזוג כולל זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות. סעיף 5(א)(1) לחוק מדגיש כי יש להוציא ממצבת הרכוש המשותף נכסים שהתקבלו בירושה במהלך תקופת הנישואין. כלומר, אם אחד מבני הזוג קיבל ירושה, כמו דירה, במועד הגירושין יהיה זה נכסו הבלעדי בלבד.
הוכחת כוונת שיתוף בנכסים שעברו בירושה
בתי המשפט פסקו לא פעם כי ניתן להוכיח כוונת שיתוף בנכסים שעברו בירושה, מכוח הדין הכללי כגון: דיני הקניין, דיני חוזים, דיני נאמנות וכדומה. במקרים אלה, נטל ההוכחה בדבר כוונת השיתוף מוטל על בן הזוג שלא קיבל את הירושה וטוען לזכויותיו בה.
במקרה זה, אין די בחיי נישואין כדי לקבוע הלכת שיתוף בנכס שהתקבל בירושה, שלא בהתאם לחוק יחסי ממון, אלא מדובר בהחלטה התלויה בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה על מורכבותו המסוימת. בעת ההכרעה בוחן בית המשפט בראש ובראשונה האם הדירה שהתקבלה בירושה שימשה כדירת מגורים.
כאשר דירה בירושה משמשת למגוריהם של בני הזוג, היא אינה נחשבת לאחד מהנכסים השונים בחלוקת הרכוש. במצב זה הדבר יכול לפעול לטובתו של הצד הטוען לכוונת השיתוף, וכאשר בני הזוג גרו בדירה שעברה בירושה, ייתכן שניתן יהיה להציג את הדירה בירושה כנכס משותף.
האם הנכס בירושה שימש למגורים?
סוגיית הזכויות בנכס היא עניין הנתון לפסיקת בית המשפט, אולם ניתן לשים לב למספר פרמטרים המהווים עילות להחלת שיתוף גם על דירה שעברה בירושה. יש חשיבות למועד קבלת הירושה, אם התקבלה זמן קצר או ארוך לפני הפרידה, לפרק הזמן שבו בני הזוג התגוררו בנכס ולמשך זמן הנישואין, ואף ישנה חשיבות רבה להשקעה בשיפוץ ובהשבחת הנכס, והאם נעשה שימוש בכספים משותפים למטרה זו.
גם הצהרת כוונות לגבי השיתוף יכולה להשפיע על איזון המשאבים. אם לדוגמה, הדירה נרשמה גם על שמו של בן הזוג השני, מדובר בהצהרה על כוונת שיתוף. אולם כאשר הצד היורש הקפיד להפריד את הנכס מהרכוש המשפחתי, הסיכוי לחלוקת הנכס יהיה נמוך יותר. פערים כלכליים מהותיים בין בני הזוג יכולים גם הם להוות משקל נגד נכס בירושה והוראות חוק יחסי ממון. אך ללא פרמטרים נוספים, ייתכן שלא יהיה די בפערים כלכליים כדי לסטות מהוראות החוק.
