האם האשה ויתרה על זכויות הפנסיה הצבאית של בעלה לטובת דמי מזונות מוגדלים?

כשבע שנים לאחר שנחתם הסכם הגירושין, ביקשה האשה להצהיר כי היא זכאית למחצית בזכויות הפנסיוניות שצבר בעלה לשעבר, במהלך חיי הנישואין, עד למועד הגירושין, בטענה כי כלל לא היתה מודעת לזכות זו בעת חתימה על הסכם הממון. בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון נדרש להכריע האם מגיעות לתובעת זכויות הפנסיה של הבעל במסגרת הסדר איזון משאבים.

בני הזוג היו נשואים 12 שנים, ולהם שני ילדים משותפים. במהלך חייהם המשותפים יחסיהם עלו על שרטון, ובשנת 2003, הם החליטו להתגרש. לצורך הסדר הגירושין בני הזוג הסתייעו בעורך דין אחד, שהוא מכר של המשפחה, וחתמו על הסכם ממון והסכם מזונות ילדים.

הסכם הממון כלל חלוקת רכוש שווה של כל זכויות הצדדים, כולל הדירה ותכולתה, חשבונות הבנק וכלי הרכב. עוד נקבע כי האמור בהסכם מהווה הסדר סופי ומוחלט של כל תביעות בני הזוג, כולל זכויותיהם וחובותיהם זה כלפי זה.

האשה טענה כי לא ידעה שניתן לאזן את זכויות הפנסיה

לטענת התובעת, בעלה שירת כאיש קבע בצבא ופרש לגמלאות בשנת 2004, מאז משולמת לידיו פנסיה. לדבריה, בעלה גיבש את עקרונות ההסכם, והיא לא היתה מודעת לכך שזכויותיו הצבורות, לרבות הפנסיה הצבאית, הינן נכס בר איזון, על כן חתמה על הסכם הממון.

בנסיבות אלה עתרה התובעת לחייב את בעלה לשלם לה את זכויותיה בכספי קצבת הפנסיה שלו, זכויות עליהן נודע לה, רק כשבע שנים לאחר אישור ההסכם. מאחר ולטענתה בהסכם הממון לא היה כל אזכור אודות זכויותיו הפנסיוניות שנצברו לזכותו במסגרת שירותו בקבע, ולכן מדובר בהסכם גירושין שותק, בנוגע לזכותה למחצית הפנסיה מעבודתו במהלך שנות הנישואין.

הבעל טען כי האשה ויתרה על זכות זו בתמורה לדמי מזונות מוגדלים

מנגד טען הבעל כי אשתו ידעה על זכותו לפנסיה צבאית לפני שחתמה על הסכם הממון, ובתמורה להסכמתה שלא לחלוק עמו את כספי הפנסיה החודשית שלו, נקבע כי הוא ישלם סכום גבוה מהמקובל עבור מזונות ילדים.

עוד הוסיף כי הסכם הממון שנערך ונחתם קיבל תוקף של פסק דין, והוא כלל סעיף העדר תביעות, על כן אין כל עילה לשנות אותו, לאחר שבע שנים ממועד החתימה. כמו כן, בשל השיהוי בהגשת התביעה דינה להידחות

לאחר עיון מעמיק בהסכם הממון, הגיע בית המשפט כי הבעל לא שילם מזונות ילדים מעבר לנדרש כנגד ויתורה של התובעת על קצבת הפנסיה. ואף לא מוזכר כי סכומים אלו שולמו ביתר כנגד ויתור על זכויות פנסיוניות, להבדיל מוויתורים אחרים שנרשמו באופן מפורש, כמו ויתור על כתובה, ומזונות אשה. לפיכך נטל ההוכחה להוכיח כי אכן ויתרה התובעת על זכות זו, חל על הנתבע.

הבעל לא הוכיח שאשתו ויתרה במודע על הזכויות הפנסיוניות

עורך הדין שערך את ההסכם הודה כי הוא אינו מתמחה בדיני משפחה, והצדדים הגיעו אליו מגובשים עם הסכם כתוב, והוא הודה שלא בירר עם התובעת האם אכן היא וויתרה באופן מודע על קצבת הפנסיה שמקבל הנתבע. בסופו של דבר השתכנע בית המשפט כי הבעל לא הוכיח את טענתו, וקבע כי התובעת זכאית לקבלת חלקה בגמלת הפנסיה אשר נצברה לזכותו ממועד הנישואין ועד למועד הגירושין.

תמ"ש 15471-11-11