סעיף 8(ב) לחוק הירושה קובע כי מתנה אשר אדם נותן על מנת שתוקנה למקבל אותה לאחר פטירתו איננה ברת תוקף זולת אם נעשה הדבר במסגרת צוואה ערוכה כדין. בית המשפט העליון, בע"א 155/73 שמואל שרון נ' אסתר ליבוב ואח', הסביר את הרציונאל מאחורי הוראה זו.
ראשית, אדם אינו יכול להתחייב לתת מתנה לאחר מותו וזאת משום שהוא אינו יודע בוודאות עד כמה יאריך ימים ומה יהיו צרכיו עד ליומו האחרון. כמו כן, אנשים עלולים, במצבי רוח רגעיים מסוימים, למסור את השליטה או הזכויות שלהם בנכסים מסוימים עוד במהלך חייהם. סעיף 8(ב) לחוק חוסם אפוא מצב בו אדם יבטיח את רכושו לאחר עם פטירתו, מבלי יכולת לחזור בו ממתנה זו. אי לכך, קיים היגיון בהעברת רכוש ונכסים רק על ידי צוואה, מסמך אשר יכול האדם לשנות כאוות נפשו עד לפטירתו.
דוגמאות לפסיקה
הלכה הפסוקה הקפידה להעניק פרשנות מצומצמת לסעיף 8(ב). עם זאת, מדובר אפוא בהוראת חוק אשר הביאה לפסילתם של הסכמים והתחייבויות רבים בין כתלי בית המשפט לענייני משפחה. דוגמא נפוצה לכך הינה הענקת מעמד של בן ממשיך במהלך החיים וזאת בסתירה לסעיף 8(ב) לחוק הירושה. כמו כן, בתי המשפט ביטלו גם התחייבות בלתי חוזרת למתן שכר טרחה לעורך דין לאחר פטירת המתחייב.
בב"א 763/88 ערן פילובסקי ואח' נ' רו"ח עובדיה בלס ואח' ביטל בית המשפט כוונה להעניק דירה לאחר הפטירה ובע"א 2555/98 בוטל אף שטר מתנה אשר התברר שנותן המתנה התכוון להעניק תוקף לשטר רק עם פטירתו.
סעיף 8(ב) לחוק הירושה הינו סעיף אשר סופג ביקורת משפטית רבה מצד בתי המשפט והמלומדים. מדי פעם, נשמעות קריאות חוזרת ונשנות לבטל את הסעיף שכן מדובר בפגיעה של ממש באוטונומיה של הפרט ובעיקרון חופש החוזים. עם זאת, הסעיף נותר על כנו וטרם נתקבלה החלטה על שינויו.
