ביום 14.08.02 ניתן ע"י בית המשפט צו ירושה וצו קיום צוואה בעניין עזבונו של המנוח מ.צ ז"ל . כעת מונחת בקשת האפוטרופוס הכללי להורות על תיקון צו הירושה (בלבד) באופן שבמקום הצהרה כי יורשיו של המנוח על פי דין הינם שני בניו של המנוח (המשיב ו-פ.צ), יהיה היורש היחיד על פי דין - המשיב בלבד.
האם המשיב הינו יורש על פי דין של המנוח?
סע’ 16(א) לחוק הירושה קובע: "מי שאומץ כדין יורש את מאמצו כאילו היה ילדו, וכן יורשים את המאמץ צאצאי המאומץ". על מנת להוכיח כי אימוץ שנעשה בחו"ל הינו "כדין", יש לצרף אישורים רשמיים מתאימים מהמדינה בה נעשה האימוץ. בענייננו, לא עלה בידי המשיב להציג אישור על האימוץ.
בעניינו, ’ראיות’ המשיב בתמיכה לטענתו כי אומץ כדין ע"י המנוח הן: כינוי המשיב "בני" בצוואת המנוח; תעודת נישואי המנוח לאם המשיב ברומניה; תצהירו של מר י.ב.א; עדות עו"ד וקסלר – עורך הצוואה מיום 4.3.02; אין די בכך כדי לשכנע, כי המשיב אומץ ע"י המנוח כדין.
- פסק דין הדוחה בקשה לביטול צוואה
- המטפלת הזרה לא תזכה בירושה של הקשישה אותה ניצלה
- כיצד מבטלים צוואה בשל השפעה בלתי הוגנת?
- לחץ כאן לקבלת צוואה לדוגמא
כינוי המשיב "בני" בצוואת המנוח הינו כינוי מקובל ביחסים בין אדם לילדיו ה’חורגים’ מבן זוגו, ואין בכך כדי לבסס טענת אימוץ כדין. תעודת נישואי אם המשיב והמנוח ברומניה – המשיב לא צרף את המסמך המקורי אלא העתק בלבד, וללא תרגום מהשפה הרומנית.
גם בהנחה כי מדובר בתעודת נישואין של אם המשיב והמנוח, הרי שאין בה ללמד דבר ולא חצי דבר לעניין אימוצו של המשיב ע"י המנוח. תצהירו של מר י.ב.א – מר ב.א הצהיר, כי הוא מכיר את המשיב משנת 1980 והכיר את המנוח. בשיחותיו עם המנוח סיפר לו המנוח כי הוא אימץ את המשיב באופן רשמי ברומניה.
מר בן אליעזר לא נחקר על תצהירו. גם אם יתקבל תצהיר זה כלשונו, אין די בכך בלבד כדי לבסס שינוי סטטוס של המשיב. עדותו של עו"ד וקסלר מיום 4.3.02 – עו"ד וקסלר לא העיד דבר לעניין האימוץ. דבריו "אני הכרתי רק את אחד מילדיו והוא א.ר" – אין בהם כדי לבסס טענת אימוץ כדין. הרי אין מחלוקת שהמנוח ראה במשיב בנו וייתכן מאוד שכך הציג אותו בפני עורך הצוואה. עדין אין בכך כדי להוות ראיה.
אין ראיות לקבוע כי מדובר באימוץ חוקי
גם הפסיקה אשר ריככה את הדרישה להמציא אישור רשמי על אימוץ כדין מהמדינה בה בוצע האימוץ, דרשה ראיות משכנעות יותר מעדות קרוב משפחה ו/או מכר של המשפחה. בנסיבות עניינינו, לא הומצאו ראיות משכנעות דיין כדי לקבוע כי המשיב הינו בנו המאומץ של המנוח ויורשו עפ"י דין.
לא זו אף זאת, הוכח כי המשיב עצמו רשם לפחות בארבעה מסמכים רשמיים, בזמן אמת, בעת עלייתו ארצה בשנת 1983, את שם אביו כ"ישראל", ולא את שם המנוח. יש להניח כי אם אכן המשיב אומץ כדין, היה מציין זאת כאשר נדרש לכך.
נימוק נוסף שיש בו כדי להעמיד את גרסתו של המשיב בדבר אימוצו כדין בספק, נעוץ בעובדה כי המשיב לא מצא לנכון כבר בבקשתו הראשונה למתן צו ירושה, כמו גם בדיונים קודמים שהתקיימו, לציין את העובדה (המהותית) כי המנוח אינו אביו הביולוגי. גם אם לטענת המשיב הוא אומץ ע"י המנוח כדין, היה עליו לציין זאת בהליכים המשפטיים. העובדה כי המשיב בחר להשמיט עובדה זו מעלה מטבע הדברים חשש, כי המשיב חשש מן התוצאה ומחזקת את המסקנה כי לא נעשה אימוץ כדין.
לסיכום,
הבקשה מתקבלת "צו הירושה" מיום 14.8.02 יתוקן כך שמר צ.פ הינו יורשו עפ"י דין היחיד ע"פ דין של המנוח ויורש את יתרת עזבונו של המנוח.
