צוואה נחשבת לפעולה המשפטית האחרונה אשר עושה אדם בחייו. מדובר במסמך אשר קובע כיצד מעוניין המצווה לחלק את רכושו לאחר פטירתו. פעמים רבות קשישים מוצאים עצמם בודדים בערוב ימיהם ולא אחת ישנם גורמים המנסים לנצל זאת בכדי לזכות בכספים ורכוש במסגרת צוואה.
לעיתים מדובר בילדיו של המצווה או נכדיו, וישנם מקרים בהם עסקינן בשכן, חבר, מטפל וכדומה. חוק הירושה מנסה להתמודד עם תופעת ניצול הקשישים בעבור צוואתם בשורה של הוראות המגבילות את אופן עריכת הצוואות. אחד מסעיפי החוק הבולטים בעניין זה הוא סעיף 30(א) לחוק הירושה, תשכ"ה.
על פי סעיף זה, צוואה אשר נעשתה מחמת איום, אונס, תחבולה, השפעה בלתי הוגנת או תרמית – דינה להתבטל. כיצד אפוא ניתן לדעת האם השפעה מסוימת על מצווה הייתה בלתי הוגנת או מותרת? מיותר לציין כי לא בכל סיטואציה בה אחד מילדיו של הקשיש מטפל באביו בשנותיו הקשות, מדובר בהשפעה בלתי הוגנת. קו עדין, ולעיתים רבות מטושטש, עובר בין השפעה אשר נובעת מסיוע אמיתי וכן, לבין השפעה בלתי הוגנת אשר מקורה באינטרסים שונים.
על מנת להפריד בין השפעה מותרת להשפעה בלתי הוגנת יש לערוך את האבחנה בין השפעה בתור שאלה עובדתית, אם הייתה כזו או לאו, לבין העדר ההגינות אשר נובעת מהשפעה כשאלה נורמטיבית ערכית (ובית המשפט בוחן אותה באמות מידה מוסריות וחברתיות).
השפעה בלתי הוגנת היא ראשית כל השפעה אשר איננה שגרתית. מהשפעה זו מדיף ניחוח של אי הגינות הפוגע אפוא באמות המידה המוסריות. בפסיקה בעניין זה צוינו ארבעה אלמנטים אשר מפרידים בין השפעה מותרת להשפעה שאיננה כזו.
- ביטול צוואה בגין השפעה בלתי הוגנת של בת על אמה
- תיקון כתב תביעה בבית המשפט לענייני משפחה
- האם מטפלים השפיעו על מנוחה השפעה בלתי הוגנת?
ראשית, יש לבחון האם המצווה אכן היה נתון להשפעתו של הנהנה. שנית, בית המשפט בוחן האם הנהנה היה יכול להפעיל השפעה בלתי הוגנת על המצווה. שלישית, יש להוכיח כי הנהנה היה בעל האמצעים המתאימים להפעיל את ההשפעה הבלתי הוגנת. רביעית, ניתן להתרשם מהצוואה כי מדובר בצוואה שמטרתה – השפעה בלתי הוגנת.
היות ומדובר במערכות היחסים הנמצאות בתוך המשפחה – בית המשפט בוחן כל מקרה לגופו וכל משפחה בהתאם לנסיבותיה. במסגרת זו נבדקים מצבו המנטאלי של המצווה, מצבו הפיסי, מידת התלות של המצווה בנהנה, מידת חולשתו של המצווה, האם המצווה בודד ו\או נותק מאנשים קרוסים, מה היה טיב מערכת היחסים בן הנהנה למצווה ועוד.
המבחנים הרלבנטיים לעניין זה הינם:
- מבחן התלות והעצמאות – האם בעת עריכת הצוואה היה המצווה במצב עצמאי מבחינה מנטאלית, שכלית ופיסית. לדוגמא, האם בעת עריכת הצוואה לא סבל המצווה משיטיון או אלצהיימר (מחלות הפוגעות בשיקול דעתו לברור את הנהנים מצוואתו).
- מבחן התלות והסיוע – במידה והמצווה לא היה עצמאי, והוא היה זקוק לסיוע מצד הזולת, האם טיב הסיוע אשר ניתן לו, מבחינת התלות והיקף הסיוע, מעידים על תלות חריגה. לדוגמא, קשיש המרותק לכסא גלגלים אשר זקוק באופן נואש לעזרתו של בנו לקבלת תרופות או להגעה לסידורים שונים.
- קשרי המצווה עם אחרים – מבחן זה מהווה אפוא מבחן משנה למבחן התלות והסיוע. במסגרתו בוחן בית המשפט האם המצווה ניהל קשרים עם אחרים זולת המצווה. כמו כן, נבדקות פעולות שונות אשר מתבצעות על ידי הנהנה בנוגע לקשריו של המצווה עם אחרים. לדוגמא, כאשר ילד אחד מונע מאביו הקשיש לפגוש את אחיו או לנהל קשרים עם נכדים שאינם בני, ייתכן ומדובר בבידוד המצווה המעלה חשש להשפעה בלתי הוגנת.
- נסיבות עריכת הצוואה – נסיבות עריכת הצוואה יכולים אף הם לגרום לבית המשפט להביא לביטולה. לדוגמא, על הנהנה מוטל איסור להיות נוכח בעת שנערכת צוואה עבורו. יצוין כי לא מדובר במבחן אשר עומד בפני עצמו ואין די בו כדי להעיד על השפעה בלתי הוגנת. עם זאת, נסיבות עריכת הצוואה יכולות בהחלט להצטרף לאחד מהמבחנים האחרים בכדי להוכיח השפעה אסורה.
כפי שצוין קודם לכן, קיומה של תלות לא פוסלת על הסף צוואה. היסוד הבלתי הגון (ניצול תלותו של הקשיש בנהנה) הוא אשר מקים את העילה לביטול צוואה בגין השפעה אסורה. בבוא בית המשפט לבחון קיומם של יחסי תלות מסוג זה – מוטל על בית המשפט לשאול עצמו האם העובדות כפי שהוצגו בפניו מוכיחות שהמצווה ערך צוואתו מתוך רצון לגיטימי או שמא מדובר בהעדר רצון אך תלות בנהנה.
