המבקשת היא סבתו של הקטין ואם לשתי בנות, שאחת מהן היא אמו של הקטין. האם מכורה לסמים, והקטין נולד עם תסמונת גמילה. האם מתגוררת אצל המבקשת יחד עם אחותה, אף היא מכורה לסמים. המבקשת התחייבה ליטול אחריות על הקטין, ומשך ארבע שנים שהה הקטין בבית המשפחה, תוך סיוע ומעקב של שירותי הרווחה ותחת צו פיקוח והשגחה של בית המשפט לנוער.
ברם, בשל ההתדרדרות המתמשכת במצבו של הקטין, ומשהגיע לגיל ארבע, הורה בית המשפט לנוער על הוצאת הקטין ממשמורת המשפחה המורחבת, תוך שהוא מותח ביקורת על השתהות שירותי הרווחה בהוצאת הקטין מביתו.
היש להכיר בזכותה של סבתא להיות צד לדיון בהליך של הכרזת קטין כבר-אימוץ?
1. ענייננו בשלב הראשון של האימוץ, שלב ההכרזה, שבעקבותיו מנותק הקשר בין המאומץ להוריו הביולוגיים. השלב הראשון נחלק לשני שלבי משנה: בשלב המשנה הראשון, על בית המשפט לבחון אם קמה בדין עילה להכרזתו של קטין כבר-אימוץ. לאחר שמצא כי מתקיימת עילת אימוץ עובר בית המשפט לשלב המשנה השני ובוחן אם יש מקום להכריז על הקטין כבר אימוץ, תוך התחשבות במכלול השיקולים והחלופות על פי טובת הילד.
2. לשון אחר, קיומה של עילת אימוץ הוא תנאי הכרחי אך לא תנאי מספיק, ועל מנת לעבור לשלב השני, על בית המשפט להפעיל שיקול דעת שיפוטי אם טובת הילד מחייבת להכריז עליו כבר-אימוץ. החליט בית המשפט להכריז על הקטין כבר אימוץ, מתנתקת הזיקה המשפטית בין הקטין לבין הוריו הביולוגים ומתחיל השלב השני של מתן צו אימוץ, שעניינו ביצירת הזיקה המשפטית בין הקטין להוריו המאמצים.
אימוץ ביחס לאב אשר זהותו אינה ידועה
הוצאת ילדה בת 4.5 ממעון לצרכי אימוץ בניגוד לרצון אמה וסבה
בקשה להכריז כבת אימוץ כלפי אימה וכלפי אב בלתי ידוע
3. התייחסות לסבא ולסבתא של המאומץ אנו מוצאים בסעיף 11 לחוק האימוץ:" בבוא בית המשפט ליתן צו אימוץ לגבי מאומץ שהוריו נפטרו, יתחשב בדעתם של הורי הוריו של המאומץ". מכלל הן שבסעיף 11 לחוק האימוץ, אתה שומע לאו למקרה בו הורי המאומץ בחיים, שבמקרה כזה המחוקק לא העניק להורי הוריו של המאומץ מעמד כצד לדיון.
4. אם בית המשפט היה נעתר לבקשת המבקשת להתמנות כאפוטרופוס על הקטין, הייתה יכולה לרכוש מעמד פורמלי בדיון, לרבות זכות ייצוג, אך בכובעה כאפוטרופוס של הקטין. במקרה דנן, לאחר ארבע שנים בהם שהה הקטין בבית המבקשת, וחלה התדרדרות במצבו כדי כך שנדרש היה להוציאו למעון, ספק אם הייתה זוכה להתמנות כאפוטרופוס על הקטין.
5. טובת המאומץ ניצבת בבסיסו של חוק האימוץ, כעמוד לפני המחנה, ולא בכדי פתח המחוקק וקבע בסעיף 1(ב) לחוק האימוץ: "צו אימוץ וכל החלטה אחרת לפי חוק זה יינתנו אם נוכח בית-המשפט שהם לטובת המאומץ. ומהי טובת המאומץ? האינטרס של הקטין כפי שבית המשפט מזהה עבורו.
6. לשיטתה של המבקשת, יש ליתן זכות מעמד לכל דודה/אחות/סבא/סבתא שמעלים טענות דומות. ברם, לא זו לשון החוק ולא זו כוונתו של המחוקק, ואין מקום להחיל, במסגרת חוק האימוץ, את העקרונות הכלליים של הרחבת זכות העמידה והזכות לייצוג גם על הליכי אימוץ.
7. במקרה דנן, המבקשת נכחה בכל הדיונים, ניתנה לה האפשרות להביע דעתה, נבדקה מסוגלותה ההורית, והמומחים אף המליצו על אימוץ פתוח, באופן שיישמר הקשר בין המבקשת לבין הקטין. אך מכאן ועד למתן מעמד לבני המשפחה המורחבת, ומתן זכות טיעון וייצוג, על כל הכרוך בכך - כמו הזכות לחקור את פקידי הסעד והמומחים כפי שנתבקש על ידי ב"כ המבקשת במקרה דנן - ארוכה הדרך.
8. במקרה דנן, המבקשת והאם הביולוגית ניצבות כתף אל כתף במאבקן להותיר את הקטין בחזקתה של המבקשת. אך מי לידינו יתקע כי בכל מקרה כך יהיה. מתן זכות עמידה לכל "הורה פסיכולוגי" או "הורה בפועל" עשוי להפוך את הליך האימוץ לזירת התגוששות קשה בשל אינטרסים נוגדים במשפחה המורחבת - הורים ביולוגיים, אחים ואחיות, סבים וסבתות, דודים ודודות, ואנה אנו באים.
9. את האינטרס של המבקשת, סבתו של הקטין, מציג פקיד הסעד בפני בית המשפט, במסגרת הדיון בטובת הילד על החלופות השונות האפשריות. בית המשפט רשאי במסגרת זו, כפי שאכן עשה במקרה דנן, להתרשם ישירות מהמבקשת, שנכחה בכל הדיונים להכרזת הקטין כבר אימוץ. ולא רק זו, אלא שבא כוחה של האם הביולוגית, הגיש תצהירים של המבקשת עצמה כחלק מראיות האם בהליך ההכרזה, הוגשה בדיקת מסוגלות הורית של המבקשת והבודק אף נחקר על חוות דעתו. רוצה לומר, כי למעשה, הובא עניינה של המבקשת בחשבון במסגרת ההליך המתנהל כנגד ההורים הביולוגיים של הקטין.
10. מתן זכות עמידה, לרבות זכות טיעון וייצוג בהליכי האימוץ, למי שאינו ההורה הביולוגי, עלולה לכנס באולמו של בית המשפט מספר אחיות, דודות, סבים וסבתות ופשיטא כי ריבוי בעלי דין מסרבל ומכביד על ניהול ההליך.
לסיכום,
על רקע לשון החוק ותכליתו, כפי שנתפרשו בפסיקה, ועל רקע הנימוקים דלעיל, אין להכיר בזכות המעמד של המבקשת בהליך ההכרזה על הקטין כבר-אימוץ, ואציע לחברותי לדחות את הערעור.