בדיקה גנטית היא בדיקת דם, אשר באמצעותה ניתן לאשר או לשלול קשרי אבהות. עם זאת, כדי לבצע את הבדיקה, גם אם כל הצדדים המעורבים מסכימים לביצועה, יש להגיש תביעת אבהות ולקבל צו מבית המשפט לענייני משפחה.
תביעת אבהות נועדה לקבוע אם אדם מסוים הוא אביו של קטין. בתום ההליך המשפטי, נותן בית המשפט לענייני משפחה פסק דין המצהיר האם אותו אדם הוא אביו של הקטין או לא, כאשר להצהרה זו יש השלכות רבות מבחינת הזכויות והחובות של האב אל מול הילד, כגון: תשלום דמי מזונות, קביעת זמני שהות, זכויות בירושה וכדומה.
כיצד מגישים תביעת אבהות?
ברוב המקרים, תביעת אבהות מוגשת על ידי האם, כדי לתבוע מזונות עבור הילד מהאב. אולם ישנם מקרים שבהם האב הוא זה שמגיש את התביעה, כדי לקבל זכויות משמורת על הילד. על כן, תביעת אבהות יכולה להיות מוגשת על ידי אחד ההורים של הקטין שלגביו מתבקשת הבדיקה, וגם על ידי אפוטרופוס שמונה לקטין על ידי בית המשפט ואף על ידי הילד עצמו לאחר שהגיע לגיל 18.
התובע נדרש לפנות לבית המשפט לענייני משפחה שבתחום שיפוטו מצוי מקום המגורים של הקטין, או במקום המגורים המשותף האחרון של בני הזוג. יש להגיש לבית המשפט כתב תביעה לקביעת אבהות, בצירוף תצהיר חתום ומאומת בידי עורך דין לתמיכה בעובדות התביעה ולשלם אגרה. לאחר שהצד השני יגיש את כתב ההגנה, בית המשפט יקבע מועד לדיון, אשר יתקיים בדלתיים סגורות.
האב רשאי לסרב לעבור את הבדיקה, אך הסירוב עלול לפעול לרעתו. במקרה שמדובר בסירוב לא סביר, רשאי בית המשפט לקבוע שזו ראיה מכרעת לכך שאותו אדם הוא אביו של הקטין, גם ללא תוצאות מדעיות של בדיקה גנטית.
צו לבדיקה גנטית
כדי לקבוע את האבהות, נוהג בית המשפט לענייני משפחה להוציא צו לבדיקה גנטית. בדיקת אבהות הכוללת דגימת רוק או שיער או דם של הנבדקים שהם האב והקטין, וכדי לשפר את דיוק הבדיקה גם האם יכולה להיבדק. הפרוצדורה המקובלת כיום לבדיקה גנטית היא בדיקת דם, ועל פי כמות הסימנים הזהה ניתן להסיק על התאמה הורית.
יש לבצע את הבדיקה על פי הכללים של חוק מידע גנטי. ואף בדיקה גנטית אשר מבוצעת באופן פרטי בחו"ל, שלא מתוקף צו של בית משפט, לא תוכר כראיה במשפט שיתקיים בארץ, לצורך תשלום מזונות וכדומה.
כאשר קיים חשש כי בעקבות הכרזת האבהות יוכרז הקטין כממזר מבחינה הלכתית, ברוב המקרים בית המשפט לא יצווה על עריכת בדיקה גנטית והאבהות תוכרע על סמך ראיות אחרות. ואף במקרה זה בית המשפט יכול לדון בתביעה כתביעת אבהות אזרחית. ואולם, בכל מקרה, על החלטת בית המשפט לענייני משפחה ניתן לערער לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מיום מתן פסק הדין.
בדיקה לפי חוק מידע גנטי
חוק מידע גנטי משנת 2000, נועד להסדיר עריכת בדיקות גנטיות ומתן ייעוץ גנטי, ולהגן על זכות הנבדק לפרטיות לגבי המידע הגנטי המזוהה, מבלי לפגוע באיכות הטיפול, במחקר הרפואי והגנטי, בקידום הרפואה ובהגנה על שלום הציבור. החוק קובע כי בדיקה גנטית לקשרי משפחה תעשה רק על פי צו של בית המשפט לענייני משפחה, ולא על פי צו של בית משפט אחר או הוראת בית דין רבני.
סעיף 3 לחוק מידע גנטי קובע כי לא תילקח דגימת DNA מזוהה מאדם, לא תיערך בדיקה גנטית ולא יינתן ייעוץ גנטי על פי תוצאות הבדיקה אלא בהתאם להוראות החוק. לפיכך, את הבדיקה יש לערוך במכון גנטי או במעבדה לבדיקות גנטיות, רק לאחר שהתקבלה הסכמה מדעת של הנבדק.
כאשר הנבדק הוא קטין, פסול דין או אדם שמונה לו אפוטרופוס, הצו לבדיקה גנטית לא יינתן ללא הסכמת האחראי עליו, ואם מדובר בקטין מעל גיל 16, נדרשת גם הסכמתו. בית המשפט יורה על בדיקה גנטית לקטין, פסול דין, או מי שמונה לו אפוטרופוס, רק לאחר ששמע את עמדתו, בהתאם לגיל שלו ולמידת בגרותו או יכולותיו. אלא אם בית המשפט סבר כי שמיעת עמדתו של הנבדק תפגע בטובתו.
במקרים שבהם הנבדק הוא הורה מתחת לגיל 18, אשר מתבקשת בדיקה גנטית שלו כדי להוכיח כי הוא הורה של ילד, רשאי בית המשפט יכול להורות על ביצוע בדיקה גם ללא הסכמת האחראי עליו, זאת בתנאי שהנבדק הסכים לעבור את הבדיקה.
