אמא לקטינה כבת שלוש שהוכרזה כבת אימוץ, פנתה לבית משפט העליון בבקשה להותיר לסבתא לקיים הסדרי ראיה עם נכדתה, על מנת שתוכל להמשיך לבקר את הילדה ולשמור איתה על קשר.
בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן דן בחודש ספטמבר 2009, בבקשתו של היועץ המשפטי, להכריז על הקטינה, ילידת 2011 כבת אימוץ, זאת משום שאם הקטינה אינה מסוגלת לדאוג לצרכיה, בשל היותה מכורה לסמים ואף קבע כי מצבה והתנהגותה לא ישתנו בעתיד, למרות העזרה הטיפולית שהיא מקבלת.
עוד ביקש היועץ המשפטי להכריז על הקטינה כבת אימוץ כלפי האב, שזהותו אינה ידועה לשירותי הרווחה ואין אפשרות לברר את דעתו בעניין, וכן ביקש שהאימוץ ייעשה ללא כל קשר למשפחה הביולוגית. מנגד בקשה האם לאפשר לסבתא לגדל את הקטינה, עד שהיא תוכל לטפל בה בכוחות עצמה.
לאם המכורה שלושה ילדים נוספים שנשלחו לאימוץ
האם הינה ילידת 1975, מזה כעשרים שנה היא מכורה לסמים, לעתים קרובות היא מחוסרת דיור ואף התגוררה בדירת חירום לשיקום נשים העוסקות בזנות. לאם שלושה ילדים נוספים, אשר שלושתם נשלחו לאימוץ, ועם אמה, סבתה של הילדה, היא נמצאת בקשר רופף. במהלך ההריון האם המשיכה לצרוך סמים והתינוקת שנולדה במשקל נמוך פיתחה תסמונת גמילה מסמים ובמשך ששה שבועות, לאחר הלידה היא היתה באשפוז, במהלכו האם ביקרה אותה פעם אחת והסבתא הגיעה שלוש פעמים.
מיד בתום תקופת האשפוז הקטינה נשלחה למשפחת קלט חירום, בהחלטת בית המשפט והיא הוכרזה כ"קטינה נזקקת", בהמשך היא הועברה למשפחת אמנה חסויה והסבתא ביקרה אותה אחת לחודש, במסגרת הסדרי ראיה זמניים.
לאם אין את היכולת הנפשית להיגמל מסמים
בית המשפט נדרש להכריע האם לאמא מסוגלות הורית והאם יש סיכוי לשינוי במצבה. הוא בחן את התנהלותה של האם לאורך השנים והסתמך על תסקיר העובדת הסוציאלית שקבעה כי האם אינה מסוגלת לגדל את הקטינה בהווה ובעתיד. בית המשפט קבע כי גמילה פיזית מסמים אורכת זמן ממושך, ולאם אין את תעצומות הנפש הגדולות בכדי לעמוד בתהליך. כמו כן, העריך בית המשפט כי הסבתא אינה מסוגלת לגדל את הקטינה, עקב היחסים הבעייתיים של האם עם הסבתא. בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי לטובת הקטינה היא תשלח לאימוץ במשפחה אומנת.
על החלטה זו הגישה האם ערעור לבית משפט המחוזי, בבקשה נוספת שהסבתא תגדל את הילדה, ובטענה כי לא ניתנה לה ההזדמנות להוכיח את מסוגלותה ההורית ואת הכנסותיה. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בטענה כי הסבתא אינה מסוגלת לגדל את הילדה והורה על סיום הסדרי הראיה בין הבת לסבתה.
האם לא אמרה נואש ועתרה לבית משפט העליון, בבקשה לערער על ההחלטה של האימוץ הסגור, בטענה כי ניתוקה המוחלט של הילדה ממשפחתה הביולוגית אינו מוצדק ועלול להזיק לה.
בית משפט העליון דחה את הבקשה לאפשר לסבתא לגדל את נכדתה
בית המשפט העליון קבע כי אין להיעתר לבקשה, זאת מאחר ופסקי הדין היו מבוססים על חוות דעת של מומחים והוא מצא כי הקשר בין הקטינה לסבתה הוא רופף ועלול לפגוע בהסתגלותה במשפחה האומנת. כמו כן, מן התסקיר המשלים עלה כי בעת מפגש הפרידה, הסבתא הטיחה בפני הילדה כי האב המאמץ הוא אינו אביה הביולוגי ויום אחד היא תרצה לדעת מיהו.
בע"מ 997/14
