בקשה להכריז על הקטינה כבת אימוץ כלפי אימה וכלפי אב בלתי ידוע
עובדות המקרה
בקשה להכריז על הקטינה ת. א ,כבת אימוץ כלפי אימה וכלפי אב בלתי ידוע. אם הקטינה (המשיבה) ילידת 1975. עלתה לארץ מאתיופיה בשנת 1985. סיימה 11 שנות לימוד ועד לידת ילדיה עבדה כדוגמנית.
למשיבה ארבעה ילדים. ס. ילידת 1995, מתגוררת בפנימייה לשם הועברה בהסכמת המשיבה. א. יליד 2001, א. ילידת 2003 השניים במשמורת אביהם ות. ילידת 6.9.05 נשוא בקשה זו. זהות אבי הקטינה אינה ידועה ואין אפשרות סבירה לאתר אותו משום שהמשיבה מסרבת למסור פרטים אודותיו.
בתצהירה מיום 19.6.07 מציינת המבקשת שידוע לה מיהו האב. מדובר בגבר נשוי, אב לילדים והיא מסרבת למסור את פרטיו כדי לא לפגוע באשתו ובילדיו.
האם יש לקבל את הבקשה?
1. הבקשה להכרזת הקטינה כבת אימוץ כלפי אמה מושתתת על סעיף 13 (א)(7) לחוק אימוץ ילדים, הקובע : "(א) באין הסכמת הורה, רשאי בית משפט, לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, להכריז על ילד כבר-אימוץ, אם נוכח כי נתקיים אחד מאלה: (7) ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו, ואין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית לשיקומו".
2. שומה על בית המשפט במסגרת השלב הראשון לבחון את מסוגלותה ההורית של המשיבה לדאוג לקטינה ואת הסיכוי שמצב זה ישתנה בעתיד. בחינה זו צריכה להיעשות בזהירות מרבית על רקע פסיקה עניפה הקובעת את זכות היסוד של הורים ביולוגיים לגדל את ילדיהם וההכרה שטובתו של ילד בראש ובראשונה לגדול אצל הוריו הטבעיים .
3. זכותם של ההורים הטבעיים באה לביטוי בשניים: (א) בחזקה כי טובתו של הילד היא אצל הוריו הטבעיים, לחזקה זו יסוד במציאות החיים, אך בסיסה הוא גם ערכי, והיא נובעת מזכות היסוד של ההורים הטבעיים, (ב) בהוראות חוק האימוץ כי לא יינתן צו אימוץ אלא אם הסכים ההורה או אם הוכרז הילד כבר-אימוץ לפי סעיף 13 (סעיף 8(א)), וכל עוד לא יינתן צו אימוץ, בית-משפט רשאי להרשות להורה לחזור בו מהסכמתו מטעמים מיוחדים (סעיף 9).
4. הנסיבות של תיק זה מיוחדות. אין מדובר בקטין הגדל אצל הורים מתעללים או מזניחים אלא בקטינה אשר הופרדה מאמה מאז שחרורה ממחלקת הפגים של בית החולים ומאז היא גדלה ומתחנכת אצל משפחה אומנת. הסיבה לניתוק הקשר בין המשיבה לקטינה נבע מהיכרות ומטיפול קודם, של שירותי הרווחה במשיבה שבעטיו הושמה בתה הבכורה בהסכמת המשיבה, בפנימייה ושני ילדיה הנוספים הועברו למשמורת אביהם. למעשה, לא ניתנה למשיבה כל הזדמנות לגדל את הקטינה בעצמה.
5. בניגוד לעדויות פקידות הסעד שלדבריהן לא פגשו כלל את המבקשת בשנה האחרונה ולא צפו בביקורים אך טרחו להדגיש את היעדרויות והאיחורים של המבקשת מהדיווחים נראה שהאם הגיעה למרבית המפגשים במרכז הקשר בעיקר במחצית השנה האחרונה. למרבית המפגשים הקדימה המשיבה להגיע וזאת בניגוד לטענה שהיא מרבה לאחר. האם מגלה כלפי הקטינה חום ואהבה והקטינה מחזירה לה באותה מטבע.
6. אין פסול בעובדה שמציינות פקידת הסעד וב"כ היועמ"ש בסיכומיה שיש לייחס את השינוי שחל אצל המשיבה להליך המשפטי ולקשר בין המשיבה לב"כ שבחסותו היא מגייסת כוחות ומקפידה להיות בקשר עם ילדיה. נהפוך הוא,מכך נלמד שלמשיבה כוחות אותם היא מצליחה לגייס למשך תקופה לא קצרה. עוד נלמד מעדותה של המשיבה שהיא מצליחה לדאוג בעצמה להסדרת ענייניה הפרטיים לרבות הסדרת זכויותיה לקבלת דירת עמידר, דבר שמצביע גם כן על יכולתה לגייס כוחות ולהתמודד גם ללא תמיכה חיצונית.
7. למרות מסקנותיו מציע המומחה שהמשיבה תקבל לטיפולה את בתה הבכורה, בת ה- 13 ותגדל אותה אם היא מעונינת לתפקד כאם ולא את הקטינה, אותה הוא מציע למסור לאימוץ. בין נימוקיו שהטיפול בבת הבכורה מטיל נטל כספי על המדינה. לא ברור כיצד המשיבה מסוגלת לתפקד כאם לילדה בגיל ההתבגרות כשלגיל זה צרכים מיוחדים ובעיות אופייניות, כשלדעתו מסוגלותה ההורית של האם איננה מתאימה לגידול תינוקת וזאת כשהוא מציין שלדעתו את צרכיה הבסיסיים היא תהיה מסוגלת למלא אם כי הוא מטיל ספק שתוכל לעשות זאת לאורך זמן?!
8. לאור כל הדברים שפורטו לעיל אין קושי להבין את החשדנות שנוצרה אצל המשיבה כלפי שירותי הרווחה אשר חוזרים ומדגישים את הממצאים מהעבר ואינם מדגישים די את השינויים החיוביים שחלו אצל המשיבה לכך יש להוסיף את הדברים שנכתבו בתסקיר מחודש מרץ 2007 בקשר לחשדות שהועלו כנגד המשיבה על התנהגות בלתי נורמטיבית ועיסוק בזנות. נראה ששרותי הרווחה נשארו שבויים בממצאים שלהם מהעבר בתקופה שהילדים הבוגרים היו בחזקת המשיבה ולמעשה הם הזינו בממצאים אלו גם את המומחים שבחנו את מסוגלותה ההורית של המשיבה על רקע אותם ממצאים. כיום פקידי הסעד מתבססים על מסקנות המומחים הנובעות מאותם ממצאים והרי לך מעגל שוטה.
9. ביהמ"ש לא השתכנע שאכן מתקיימים התנאים על פי ס’ 13(א)(7) להכרזת הקטינה כבת אימוץ. לא נעשה מספיק כדי לאפשר למשיבה לממש את ההורות שלה מעבר למפגשים אחת לשבוע במרכז הקשר. שירותי הרווחה חייבים ליצור אמון מחודש אצל המשיבה להדריך אותה ולהכשיר אותה לתפקיד האמהי ולחזק את השינויים החיוביים שחלו אצלה.
10. יתכן וטובת הקטינה כפי שסבורים שירותי הרווחה ואולי בצדק לגדול אצל משפחה אחרת אך זו לא הייתה כוונת המחוקק. טובת הקטינה איננה עילה עצמאית אם השיקול הראשוני היה טובת הילד הרי שישנם ילדים רבים אחרים שמוטב היה להם אולי לגדול אצל משפחות אחרות ולא אצל אלה שאצלן נולדו אך זוהי גישה של פטרנליזם חברתי שחברה דמוקרטית בודאי איננה חפצה בה.
לסיכום,
אין לקבוע בשלב זה כי אכן התמלאו התנאים שבסעיף 13 (א))(7) להכרזת הקטינה כבת אימוץ ולכן יש לדחות את הבקשה. בשלב זה הקטינה תמשיך להתחנך במשפחה האומנת. יש להורות לשירותי הרווחה להרחיב את המפגשים בין האם והקטינה כולל לינה בבית האם, וכן לבנות מערכת יחסי אמון עם האם ולהכשיר אותה לטיפול בקטינה.
