ילדה, כבת ארבע וחצי שנים היום. מאז היותה כבת שבוע, היא נמצאת בפנימיה במעון "שבתאי לוי". הילדה לא הכירה מימיה, עד הנה, "חיקה של משפחה", על התמיכה, האהבה והרגשת הייחודיות שמשפחה אמורה לתת לילדיה. היא טופלה על ידי הצוות במעון, מסור ככל שיהיה, היה זה צוות מתחלף המטפל במספר ילדים בתנאים מוסדיים.
האם טוענת כי היא מסוגלת להעניק קן לילדתה. הסב, אביה של האם, תומך ונאבק יחד עמה. מנגד, רשויות הרווחה טוענות כי לאם אין יכולות במצבה להיות הורה משמורן של הילדה ולכן יש להכריז על הילדה כבת אימוץ ולמסרה לזוג הורים מאמצים שיעניקו לה "בית", וכי בשלב ראשון עד שתינתן הכרזת האימוץ, יש להוציאה אל משפחה אומנת חסויה.
שיקולים בקביעת משמורת
האם יש לאשר את הוצאת הילדה מהמעון?
1. אף כאשר עוסקים בעיכוב ביצוע החלטה הקובעת לגבי קטין, כמו זו בה עסקינן, העקרון הגובר הוא "טובת הקטין". החלטת בית משפט קמא להכריז על הקטינה כקטינה נזקקת הייתה מתוקף סמכותו לפי סעיף 2(2) לחוק הנוער, הקובע כי קטין הוא נזקק, אם "(2) האחראי על הקטין אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו או שהוא מזניח את הטיפול או ההשגחה". בית המשפט הורה על העברת הקטינה למעון על פי סמכותו שבסעיף 3 לחוק הנוער.
2. אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא להורות על העברת הקטינה למשפחה אומנת. על פי חוות הדעת הפסיכולוגיות האם והסב אינם בעלי מסוגלות הורית. נראה כי האם איננה מערערת, בשלב זה, על עצם ההחלטה באשר להעדר מסוגלות הורית מצידה, אלא היא מבקשת לעכב את ההחלטה בדבר ההעברה למשפחה אומנת, על מנת שכאשר תגיש בקשה לשינוי ההחלטה לא יווצר מצב שאינו הפיך ושיפגע בה ובקטינה.
האם רצון הילדים גובר על חוות דעת המומחים?
בית המשפט אישר לאם לעבור עם בנה הקטין לקולומביה
העברת הילד בי"ס בשל סכסוך על משמורת
הפרת הסדרי ראייה של האב עם הילדים
3. יש דחיפות מרבית בהעברת הקטינה למשפחה אומנת. בנושאים אלה, כשמדובר בבריאותו הנפשית של אדם וקטין, הנטיה של בית המשפט תהיה לקבל את חוות דעת אנשי המקצוע בתחום זה.
4. בנסיבות אלה, וכאשר לא הובאו כל ראיה או אפילו טיעון שיש בהם לשכנע כי יש לאם סיכויים טובים לקבל את הילדה לחזקתה בזמן קרוב ולהפסיק את ההליכים לקראת אימוץ (כמו חוות דעת של מומחה על שינויים ביכולותיה ההוריים שעד הנה לא היו, ככל הנראה, קיימים), עולה כי יהיה זה לרעת הילדה ובאופן קריטי, להמשיך ולהחזיקה במעון. זאת ועוד: אם תגיש האם בקשות לשינוי ההחלטות, ובית המשפט קמא אמור לקיים בהם דיון, לא נראה כי ייגרם נזק לילדה אם במהלך שמיעתן של בקשות אלה, תשהה הקטינה במשפחה האומנת. היה וישתנו הנסיבות והקטינה תוצא מהמשפחה האומנת על מנת להעבירה לידי אדם אחר שיקבע בית המשפט, הרי לא נראה כי הנזק שבהמשך השהות במעון אינו גדול מזה שייגרם עקב שינוי המשמורן בהמשך.
5. עוד טענה האם כי החלטתו של בית המשפט לקתה בפגם מהותי שכן היא התבססה על הסכמת האם לאימוץ בעוד שהאם זכאית ורשאית לחזור בה מהסכמתה. אכן הורה רשאי לחזור בו מהסכמתו לאימוץ ויש לדון בבקשתו לגופה ולא "לתפוס" אותו בהסכמה זו, אולם בית משפט קמא לא התבסס בהחלטתו רק על ההסכמה של האם כסיבה לסרוב לעיכוב ההחלטה, אלא אף, כנימוק עיקרי, על מצבה הקשה של הילדה, אשר אינו מצדיק עיכוב נוסף.
6. האם הוסיפה טענה, לפיה החלטתו של בית משפט קמא בטלה עקב כך שהיא לא נכחה בדיון ועמדתה לא נשמעה לפני בית משפט קמא, והיה על בית משפט קמא להורות על הבאתה בצו הבאה. אף טענה זו נדחית.. סעיפים 8 ו-8(א) לחוק הנוער, הקובעים בעניין התייצבותו של ההורה להשמיע את דברו, כך שעל בית המשפט ליתן לאחראי הזדמנות לטעון לפניו. האם הוזמנה לדיון שהיה קבוע ליום 5/11/08, ואף למספר רב של דיונים קודמים אליהם לא הופיעה.
לסיכום,
אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא להורות על העברת הקטינה למשפחה אומנת. על פי חוות הדעת הפסיכולוגיות האם והסב אינם בעלי מסוגלות הורית.זאת ועוד, יש דחיפות מרבית בהעברת הקטינה למשפחה אומנת.
