קביעת אבהות, אימתי?

 

לעניין קביעת אבהות אמר כב' הנשיא שמגר כי זכותו של קטין לדעת מיהו אביו הינה זכות שנגזרת מחוק יסוד כבוד האדם:

 

"ואם יבקש לדעת מי אביו, מי אמו, מניין בא - "מי אני". יזעק כבודו יחייב אותנו, את כולנו להושיט יד לעזרו. זכות יסוד כבוד האדם כוללת את רצונו של הקטין כילוד אנוש לדעת מוצאו, כדי לשמור על זכויותיו הקנייניות, המשפחתיות והאנושיות…."

 

 

לנכונות הרישום חשיבות מכרעת לעניין נישואיו העתידיים של הקטין, ומניעה, חלילה, של נישואי קרובים. בפרשת 3206/94 אמרה כב' השופט פורת כי בהכרת אבהות כרוכים עניינים נוספים, הנגזרים מעצם ההכרה כי פלוני הוא אביו של פלמוני ובין היתר ענייני ירושה, אפוטרופסות, אימוץ, רישום במרשם האוכלוסין וכשרות היוחסין (והרי ידועה הסוגיה "שתוקי"- מי שאביו אינו ידוע- ופסלותו/ הגבלתו לנישואין).

 

לעניין זה יש השלכות אף על צאצאי התובעת שכן לאלה זכויות כלפי אבי התובעת הן בירושה, במזונות ואפילו במידה מסוימת בענייני אפוטרופסות. (לגבי זכויות- חובות נכדים/ סבים) ואף להם עניין שאמם לא תהיה בגדר "שתוקי", שכן "פגם" זה הוא רב דורי אין לפקפק איפוא בזכות, באינטרס ובעניין שיש לתובעת מבחינה משפטית להם ניתן להוסיף את ההיבטים החברתיים ובעיקר הפסיכולוגיים: החשיבות שבחשיפת השורשים, קביעת הזכות העצמית, הזכות להציג בציבור את זהות האב והייחוס המשפחתי, הדימוי העצמי ושאר ההשלכות ואפילו מידע על מחלות גנטיות ותורשתיות אשר בכולן אינטרס לגיטימי בתביעת האבהות".

 

 

הראייה הטובה ביותר בעניין שבפנינו הינה תוצאת בדיקה לסווג רקמות.

 

בפרשת שרון נ' לוי נאמר כי הקשיים, חוסר הנוחות ואי הנחת שבדרכי ההוכחה שביהמ"ש יזקק לאחר שיתבררו לו, לכאורה, נסיבות העניין- בכל דיון בדבר קביעת אבהות, בראש ובראשונה, לבדיקת סיווג הרקמות, וייעשה כל מאמץ כדי לקבל לשם כך הסכמתם של שני בעלי הדין. כאמור בדיקה זו בשיטתH.L.A  נתקבלה ברב מערכות המשפטיות כבדיקה שיש בה כדי להכריע בקביעת האבהות הן לשלילה והן לחיוב.

 

בפרשת 313/68 פלוני נ' פלוני, היתה האם משוכנעת שכנוע פנימי עמוק כי הנתבע הינו האב -  וביהמ"ש האמין לה. אעפ"כ נדחתה התביעה לנוכח תוצאות בדיקת הדם אשר שללה את אבהותו של הנתבע.

 

 

על פי הפסיקה לא ניתן לכפות לערוך בדיקה לסווג רקמות. ואולם, כאשר מסרב מי מהצדדים לערוך בדיקת רקמות, יש לכך משמעות מהפן הראייתי ומהפן העובדתי.

 

מהפן הראייתי - המדובר בתובע שלא הביא את הראיה הטובה ביותר, על אף שראיה זו מצויה בידיו, ועל אף שאין כל קושי אובייקטיבי להביאה, שכן ראיה זו כרוכה באי נעימות קלה ביותר - אם בכלל.

 

מהפן העובדתי- משום שכל ראיה אחרת, כגון עדויות, או ראיות נסיבתיות אחרות, איננה יכולה ללמד בוודאות סבירה כי העובדות הן כאלה להן טוענים התובעים.

 

במקרה של סירוב  יכול שישמש הדבר כראיה נגד המסרב, הכל לפי ראות עיני בית המשפט.

 

 

 

בית המשפט לענייני משפחה הוא הגוף שבסמכותו להורות על ביצוע בדיקה גנטית ועל כן עליו להיות זה ששוקל את השיקולים השונים ועורך את האיזונים בין האינטרסים השונים. השיקול המרכזי המנחה את בית המשפט עת דן הוא בעניינו של קטין הוא טובת הקטין.

דרג עד כמה מדריך משפטי זה עזר לך