שני גברים מוסלמים, אשר נישאו בנישואי ביגמיה למספר נשים פלשתינאיות ומהן נולדו להם ילדים רבים, פנו לבית הדין השרעי לצורך הכרה באבהותם על הילדים. בעקבות פסיקתו של בית הדין השרעי, אשר הכיר בכך שהגברים הינם אבותיהם של הילדים, ביקשו האחרונים כי מרשם האוכלוסין יכיר בילדים כילדיהם. לדאבונם, מרשם האוכלוסין הפנה אותם לקבלת פסק דין מטעם בית המשפט לענייני משפחה.
בעקבות החלטתו של מרשם האוכלוסין, הגישו הגברים עתירה לבית המשפט העליון. במסגרת עתירתם טענו העותרים כי יש להכיר בפסק דינו של בית הדין השרעי לצורך הוכחת האבהות. לדבריהם, יש לדחות את דרישת פקיד מרשם האוכלוסין לגבי קבלת פסק דין זהה מבית המשפט לענייני משפחה. לסיכום, העותרים טענו כי החלטתו של פקיד מרשם האוכלוסין חורגת מסמכותו שכן הוא משיג על פסק דין חלוט שניתן בבית הדין השרעי.
קראו עוד בתחום:
- גבר אשר לא הוכיח אבהות תובע השבת קטין חטוף לצ'כיה
- חשש ל"ממזרות" בדין השרעי, האם תיערך בדיקת האבהות?
- האם יש לערוך בדיקת אבהות לקטינה שנולדה כתוצאה מהפריה חוץ גופית?
- דחיית תביעת אבהות בשל חשש לממזרות
משרד הפנים טען, לעומת הגברים, כי לא ניתן לקבל את החלטת בית הדין השרעי היות ובית דין זה קבע את אבהות הילדים על סמך עדויות הנשים והעותרים. משרד הפנים הוסיף כי קביעת אבהות צריכה להיות בתמיכתן של ראיות אובייקטיביות ואין די בעדויות של צדדים מעורבים להביא לרישום במשרד הפנים.
אבהות לצורך מרשם האוכלוסין חייבת לכלול ראיות אובייקטיביות
על פי חוק מרשם האוכלוסין, תושב ישראל הינו אדם אשר הינו אזרח ישראלי, או המחזיק בתעודת עולה, אשרת עולה, או שהינו בעל רישיון לישיבת קבע בישראל. כמו כן, העותרים במקרה דנן לא היו מוגדרים בתור תושבי ישראל על פי החוק.
השופטים ציינו כי בית הדין השרעי, בניגוד לבית המשפט לענייני משפחה, קובע את אבהותם של ילדים בהתאם לנישואי הוריהם ולא על בסיס ראיות אובייקטיביות. לדוגמא, בית הדין השרעי אינו מפנה בבקשות מסוג זה את הצדדים לביצוע בדיקת סיווג רקמות.
בפסק הדין צוין עוד כי אבהות לצורך מרשם האוכלוסין הינה אבהות המוכרת כלפי כולי עלמא והיא בעלת השלכות הרות גורל לגבי עתידו של הילד. לפיכך, סמכותו של פקיד מרשם האוכלוסין להפנות את העותרים לבית המשפט לענייני משפחה נעשתה כדין.
במילים אחרות, אבהות שרעית הינה טובה כאשר היא מוכרת וזאת לצרכי משפחה בלבד. זאת ועוד, בית הדין השרעי הינו בית הדין הדתי היחידי המחזיק בסמכות להורות על אבהות בציבור המוסלמי. עם זאת, הכרה באבהות זו נעשית באופן אובייקטיבי וכלפי כל רשויות החוק באמצעות פסיקה חלוטה מטעם בית המשפט לענייני משפחה – בלבד.
