התובעים, הבעל לשעבר ואמו, פנו לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, בבקשה לאכוף את הסכם הממון ולפנות את האשה מהדירה שבבעלותם.
בני הזוג התחתנו בשנת 2005 נולד להם בן, שכיום הוא בן שבע שנים וסובל מאוטיזם והם נמצאים בהליכי גירושין. בשנת 2000, כחמש שנים לפני הנישואין, התובע והוריו רכשו במשותף דירה. ההורים רשמו את החלק שלהם בדירה (כ- 30%) על שמם, ויתר האחוזים נרשמו על שמו של התובע.
הצדדים חתמו על הסכם ממון שקבע כי לאשה אין זכויות על הדירה
סמוך למועד החתונה חתמו הצדדים על הסכם ממון, בנוכחות נוטריון, בו הוחלט שלתובעת לא יהיו כל זכויות מכל סוג שהוא בדירה במידה וייפרדו, וכן, הנתבע רשאי לדרוש מהתובעת להתפנות מהדירה, תוך זמן סביר.
התובע העיד כי המגורים המשותפים בדירה הפכו עם השנים לבתי נסבלים, בשל מריבות אינסופיות בין הצדדים, בנוכחותו של הקטין. באמצעות מגשרת, הגיעו השניים להסכמה כי על מנת להקטין את החיכוכים ביניהם, יפרידו בין השעות בהם ישהו בדירה.
הנתבעת מסרבת לפנות את הדירה
בעקבות הליכי הגירושין, הגישו התובע ואמו דרישה בכתב, בה דרשו מהנתבעת לפנות את הדירה תוך 60 יום. בשל סירובה של הנתבעת להתפנות, פנו התובעים לבית המשפט.
התובעים טענו כי הם בעלי זכות קניינית בדירה, מכוח חוק המקרקעין ולכן יש להם את הזכות לתבוע את פינוי הנתבעת מהדירה. וכן, הדגישו כי הנתבעת חתמה על הסכם ממון, בו היא התחייבה לפנות את הדירה. התובע הוסיף כי קיים קרע של ממש ביחסים בין הצדדים, שאינו ניתן לאיחוי.
לאור הבטחת הבעל, הנתבעת האמינה, כי להסכם הממון אין תוקף ממשי
בכתב ההגנה טענה הנתבעת מנגד, כי התובע הבטיח לה בעת שחתמו על הסכם הממון, כי אין להסכם משמעות והוא נעשה לבקשת אמו בלבד. עוד טענה התובעת כי הנסיבות השתנו ויש לדחות את תביעת הפינוי, מכוח טובת בנם הקטין והיותו ילד בעל צרכים מיוחדים. וכן, יש להתחשב בחוסר איזון בפוטנציאל ההשתכרות של שני הצדדים.
נוטריון לא יאשר הסכם טרם בירר עם הצדדים שהבינו את משמעותו
בית המשפט לא קיבל את טענת הנתבעת, בה היא סברה כי אין תוקף להסכם, בשל הבטחת התובע לפני החתונה. זאת מכיוון שהסכם נחתם במעמד נוטריון, והוא אינו רשאי לאשר את ההסכם, טרם בירר עם בני הזוג, כי הוא אכן נעשה מתוך הסכמה חופשית והם מבינים היטב על מה הם חותמים. התובע אף הכחיש טענה זו, ועדותו היתה הגיונית יותר ואמינה יותר מזו של הנתבעת.
האם הולדת בן חריג משנה את נסיבות ההסכם?
באשר לטענה כי הנסיבות השתנו, עקב הולדת הבן האוטיסט, והצורך של הקטין ביציבות במקום מגורים, עולה השאלה האם הולדתו הופכת את אכיפת הסכם הממון לבלתי צודקת בנסיבות העניין.
חוק יחסי הממון בין בני זוג קובע מהם הנכסים שהם ברי איזון בנסיבות מוצדקות. סעיף 8 לחוק, קובע כי בית המשפט לא רשאי לקחת נכס שאינו בר איזון, כמו הדירה של התובע ולאזנו. בהתחשב בעובדה שלצדדים רכוש משותף שנצבר, הכולל גם כספים בסך של 1,300,000 שקלים, לא ניתן לקבוע שהאכיפה אינה צודקת בנסיבות העניין.
טובתו של הקטין, במקרה זה, לא מעידה בהכרח על הצורך שלו לגור בדירת בני הזוג, אלא לשמור על הסביבה המוכרת לו והקרבה לבית הספר. וכן, מריבות בלתי פוסקות בין הוריו, אינן תורמות להתפתחותו התקינה ודווקא הפרדת מקום המגורים תיטיב עמו.
בית המשפט הורה על פינויה של הנתבעת מדירת התובעים תוך ארבעה חודשים וכן, חייב את הנתבעת בהוצאות משפט בסך של 10,000 שקלים.
