תביעות גירושין, אשר הן לא בדיוק עניין נעים במיוחד, מעלות בדרך כלל גם סוגיות רבות בנוגע לאופן חלוקת רכוש הצדדים. על פי הפסיקה והחקיקה, במקום בו לא קיים הסכם ממון בין הצדדים, והרכוש לא חולק במסגרת הסכם גירושין או פסק דין, חלה על בני הזוג הלכת השיתוף (במידה והם נישאו בטרם כניסתו של חוק יחסי ממון לתוקף בשנת 1974).
הלכה זו קובעת כי הרכוש אשר נצבר על ידי בני הזוג במרוצת השנים, שייך לשניהם באופן שווה. מדובר ברכוש המתחיל מרכבים ושווי מקרקעין, ומסתיים בזכויות בפנסיה ו"נכסי קריירה" (כגון מוניטין).
נשים רבות "צוברות" במהלך השנים תכשיטים רבים. פריטים אלו, אשר שווים מגיע לעיתים לעשרות אלפי שקלים, נצברים על ידי האישה ממגוון רחב של מקורות – בעל, ילדים, ירושה, משפחה, עבודה וכו’. אם כן, האם מדובר ברכוש אשר ניתן לחלק את שוויו במקרה של גירושין?
דוגמא לפסק דין
סוגיה זו הגיעה לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה במסגרת גירושין בין בני זוג אשר היו נשואים למעלה משלושה עשורים וחצי. במסגרת תביעותיו השונות, טען הבעל כי תכשיטיה של האישה מהווה "השקעה משותפת" של הצדדים ועל כן יש להורות על פירוק השיתוף בהם.
כב' השופטת, אספרנצה אלון, קבעה כי דין תביעתו זו של הבעל להידחות. בפסק הדין נכתב כי על התכשיטים, שמטיבם ומטבעם אינם משמשים על דרך הכלל "נכס להשקעה", חלה חזקת מתנה בין בני זוג. לפיכך - הרי שגם על פי הלכת השיתוף וגם על פי ההלכה היהודית – אין אנו עוסקים בנכסים בני שיתוף.
