תביעה בכותרת: "פסק דין הצהרתי, גילוי חשבונות ופירוק שיתוף" שהגישה התובעת כנגד בעלה בנפרד - הנתבע.
עיקר הסעדים להם עותרת התובעת בכתב התביעה הם כדלקמן: א. להורות כי כל הנכסים הרשומים על שם הנתבע ו/או בשליטתו ו/או בהחזקתו יירשמו על שם שני הצדדים בחלקים שווים ולהורות על פירוק השיתוף בהם. ב. להורות כי כל הנכסים הפיננסים מכל מין וסוג הינם נכסים משותפים ולהורות על פירוק השיתוף בהם על ידי חלוקת הכספים שווה בשווה או באופן שהנתבע ישלם לתובעת מחצית מערכם. ג. להורות לנתבע להעביר לידי התובעת בכל חודש מחצית מגובה הפנסיה לה הוא זכאי מצה"ל. ד. להורות לנתבע להעביר לידי התובעת מחצית הכספים שנחסכו בבנק אוצר החייל ו/או כל בנק אחר. ה. להורות לנתבע להעביר לידי התובעת מחצית הכספים שקיבל מצה"ל עת פרש לגמלאות. ו. להורות על פירוק השיתוף בדירות השייכות לצדדים.
האם יש להיעתר לתביעה?
1. בני הזוג נישאו בשנת 1972 ומשכך כך חוסים תחת המשטר הרכושי של הלכת השיתוף שהינו פרי חקיקה שיפוטית מבית מדרשו של בית המשפט העליון. הלכת השיתוף, בראשית דרכה, הושתתה על ההנחה כי באין כוונה אחרת הנלמדת מן הנסיבות ובהעדר הסכם בין בני הזוג הקובע אחרת, אזי תיוחס להם כוונת שיתוף בדרך של הסכם מכללא, ביחס לנכסיהם שנצברו במהלך חייהם המשותפים אף אם אלו נרשמו על שם אחד מבני הזוג בלבד.
נכסי הקריירה והמוניטין באיזון משאבים
מהו המועד הקבוע לאיזון משאבים בין בני זוג?
האם יש לעכב את פירוק השיתוף בדירת מגורים?
2. להוכחת תחולת הלכת השיתוף נדרשים שני תנאים: אורח חיים תקין ומאמץ משותף, כאשר לגבי האחרון נקבע כי אינו חייב שיבוא לידי ביטוי דווקא בתרומה כספית לקופת המשפחה אלא אפשר שיתבטא בתרומה לניהול משק הבית וגידול הילדים. החזקה הנוצרת בדבר כוונת השיתוף המיוחסת לצדדים ניתנת לסתירה על ידי מי מבני הזוג המתנגד לשיתוף, אשר יכול לסתור אותה על ידי הוכחת כוונה שונה מכוונת שיתוף. סתירת החזקה אפשר שתיעשה באופן כללי על ידי ראיות אשר יסתרו את הכוונה ליצור מערכת כלכלית כללית משותפת או לחילופין- אפשר שתיעשה באופן ספציפי על ידי ראיות בדבר העדר כוונת שיתוף בנכס מסוים.
3. לאורך השנים, התפחתה בפסיקה מגמה של הרחבת הלכת השיתוף, דבר שנעשה במספר מוקדים:
א. שימת דגש על התנאי של מאמץ משותף תוך דרישה מינימליסטית של חיים תקינים.ההלכה כיום היא כי לצורך עמידה בדרישת אורח חיים תקין, די בחיים תחת קורת גג אחת והיעדר קרע או פירוד של ממש. ב.צמצום האפשרות לסתור את החזקה בדבר השיתוף- בתחילה היה על הצד הטוען לשיתוף להוכיח התנאים המקדמיים שפורטו לעיל ברם במשך הזמן, הפכה הלכת השיתוף למעין "חזקה" לפיה ההנחה היא שיתוף ועל הצד הטוען אחרת והמבקש לסתרה להרים הנטל לשלילתה. ג. הרחבת היקף הנכסים הנכללים בשיתוף- בכלל זה, זכויות סוציאליות, נכסים עסקיים ואף נכסים שנצברו טרם הנישואין. נקבע כי זכויות סוציאליות ממקום העבודה דוגמת זכויות פנסיה ופיצויים חוסות בצילה של חזקת השיתוף , בין אם גמלו והבשילו עד למועד הפירוד ובין אם לאו- בכפוף לכך שהם ישולמו רק בעת הבשלתן.
4. אורך חיים תקין - נראה כי מערכת היחסים בין הצדדים היתה בעייתית וכי ההרמוניה לא שררה ביניהם. יצוין בהקשר זה כי הצדדים לנו בחדרים נפרדים משך תקופה ארוכה. בין הצדדים היו מריבות, טענות הדדיות של הסתת הילדים האחד כלפי השני ועוד כהנה וכהנה. חרף כך, נוכח מידת ההוכחה הקלה של התנאי הנוגע לאורח חיים תקין, סבורני כי תנאי זה הוכח בפני מתוך הנסיבות במידה מספקת. גם אם היו סכסוכים בין הצדדים, עדיין אין להתעלם מן העובדה לפיה הצדדים חיו יחד תחת קורת גג אחת במשך תקופה של 31 שנים במהלכה הביאו לעולם חמישה ילדים. לא הובאו בפני ראיות כי אותם סכסוכים שהיו בין הצדדים, הובילו לקרע ולפירוד ממשי בין בני הזוג בעבר וראה לעניין זה טענת הנתבע לפיה היו ניסיונות של הצדדים להשכין שלום בית.
5. מאמץ משותף- הנתבע אכן תרם לביתו במקביל לעבודתו מחוץ לבית. יחד עם זאת, אין זה נראה כי יש בעובדה זו כדי לשמוט הבסיס לקיומו של רכיב מאמץ משותף בענייננו ואין היא שוללת לחלוטין תרומה של התובעת למאמץ זה.על יסוד האמור לעיל, חזקת השיתוף קמה בענייננו ולא נסתרה במידת ההוכחה הנדרשת.
מועד הקרע בין בני הזוג
1. קביעת מועד זה, מועד הפסקת השיתוף הרכושי הינה שאלה עובדתית תלוית נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. קיימות מספר נסיבות בולטות מהן ניתן להסיק על קיצה של כוונת שיתוף בין בני זוג: א. הפסקת ניהול קופה משותפת. ב.עזיבת אחד מבני הזוג את בית המגורים. ג. הגשת תביעה על ידי מי מבין בני הזוג נגד בן הזוג האחר.
2. מנסיבותיו של המקרה דנן נראה כי גם לאחר שנת 1994 נשמרו והמשיכו להתקיים מרכיבים של שיתוף בין הצדדים והכל –עד לעזיבת הנתבע את הבית. כאשר בד בבד עם עזיבתו כאמור, סגר הנתבע את חשבון הבנק המשותף ופתח חשבון פרטי על שמו בלבד בבנק אוצר החייל. עזיבת הנתבע את הבית ובמקביל- הפרדת חשבון הבנק המשותף של הצדדים ממנו התקיימה כאמור המשפחה ואשר מלבדו לא היו לצדדים חשבונות נוספים, יש בה כדי ללמד על כוונת הפסק השיתוף הרכושי בין הצדדים באופן הסופי והמוחלט ביותר באופן שסותם את הגולל על השיתוף הכלכלי בין השניים .
3. על יסוד האמור לעיל יש לקבוע כי מועד הקרע הסופי והמוחלט בין הצדדים הוא ה- 01/05/03, מועד עזיבת הנתבע את הבית. לפיכך התובעת זכאית למחצית כספי הפנסיה שנצברו לזכות הנתבע בתקופה שבין מועד גיוסו לשירות קבע בשנת 1979, ועד ליום 01/05/03. יודגש כי כספי המזונות ששולמו לתובעת על פי פסקי הדין של ביד"ר, יקוזזו מסכומים אלה וזאת, לאור ההלכה לפיה אין אישה יכולה לגבות בו זמנית את דמי מזונותיה ואת חלקה בכספי הפנסיה של הבעל אלא שומה עליה לבחור בין השתיים על מנת למנוע תוצאה של כפל תשלום.
לסיכום
מועד הפסקת השיתוף הרכושי בין הצדדים קרי, "מועד הקרע" ביניהם הוא יום ה- 01/05/03. כל רכוש שנצבר על ידי מי מהצדדים מיום הנישואין ועד מועד הקרע הינו רכוש משותף לצדדים ויחולק ביניהם שווה בשווה. מאחר ועל פי הסכמת הצדדים שקיבלה כאמור תוקף של החלטה, הם עצמם יפעלו לחלוקת הנכסים ביניהם בהתאם לקביעה לעיל, אין מקום להיכנס לאופן החלוקה. הצדדים רשאים להגיש פסיקתא לחתימה .
