האם אישה יכולה להגיש תביעה נזיקית נגד בעלה לשעבר, עשר שנים לאחר מועד פקיעת הנישואין, בעקבות נזקים נפשיים שנגרמו לה במהלך החיים המשותפים? בית המשפט נדרש לדון האם מרוץ ההתיישנות בגין הנזקים שנגרמו לאישה על ידי הגבר, פג ועל כן דין תביעתה להידחות על הסף.
האישה טענה כי אין לדחות את תביעתה משום שגילתה היא את הקשר הסיבתי בין הנזקים שנגרמו לה לבין ההתעללויות שעברה במהלך הנישואין, רק כאשר פנתה שנים לאחר מכן לטיפול פסיכולוגי.
קראו עוד בתחום:
- תביעת פיצויים נגד בעלה לשעבר בגין נזקים נפשיים וכלכליים
-
תביעת פיצויים בגין הסתרת מצב נפשי לפני חתונה - צו עיכוב יציאה שהוצא ותביעת פיצויים בגין נזק נפשי שנגרם
השופטת, שפרה גליק, טענה כי בנסיבות העניין יש לקבל את טענת האישה שעילות התביעה התגלו לה רק מן המועד שהחלה בטיפול הנפשי ולא בעת האירוע עצמו. במילים אחרות, האישה כלל לא הייתה מודעת "בזמן אמת" – כלומר במהלך הנישואין – לנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתנהגותו של הגבר. במשך השנים היא הדחיקה את המעשים המדוברים, עד אשר נפתחו דלתות ליבה במסגרת טיפול נפשי שלקחה - ארבע שנים לאחר הגירושין.
נכות נפשית ברמה של 100%
האישה תמכה את טענותיה במכתב מטעם המרכז לייעוץ לאישה אשר בו תואר מצבה הקשה. על פי המכתב – פיתחה האישה דיכאון קשה אשר מנע ממנה לתפקד במשך שנים לאחר הגירושין. כמו כן, כתוצאה מהדימוי העצמי המרוסק, התקשתה היא לעשות החלטות בסיסיות ולא יכלה להביא עצמה לצאת מהבית, נכתב במכתב. זאת ועוד, האישה מקבלת מהמוסד לביטוח לאומי קצבת נכות בגין מצבה הנפשי בשיעור של 100% (!).
בית המשפט קבע כי המסקנה העולה מפני הדברים היא שבהתחשב בכך שהמשיבה גילתה את הנזק לא ביום אירוע הנזק, אלא לאחר מכן כתוצאה מהטיפול הפסיכולוגי, הרי שמרוץ ההתיישנות יחל ביום גילוי הנזק. כלומר, אם כטענת המשיבה, גילוי זה נעשה כ-4 שנים לאחר הגירושין - תקופת ההתיישנות טרם חלפה.
