זוגות צעירים רבים בישראל חשים לא אחת את נחת זרועו הכלכלית של המשק המקומי. הקושי הרב למצוא דירה, כמו גם ההוצאות הרבות בתחילת הדרך, מביאים צעירים רבים לבקש סיוע מהוריהם. על פי סקרים אשר נערכו בעניין זה, עולה כי 30% מההורים בישראל מסייעים כלכלית לילדיהם לאחר הנישואין. גובה הסיוע מושפע ממצבם הכלכלי של ההורים כאשר בעשירונים העליונים מדובר בסיוע של כ-200 אלף דולרים לילד ובמשפחות בעל הכנסה בינונית הסיוע עומד על כ-50 אלף דולרים לילד בממוצע.
קראו גם:
- הלוואה בתוך המשפחה, האם מדובר במתנה?
- החזר הלוואה מירושתו של מנוח
- חלוקת רכוש לפי הלכת השיתוף
- תביעה כספית של חמות כנגד כלתה להחזר הלוואה
- חיוב גבר להחזיר הלוואה שניתנה לו ע"י בתו זוגתו לשעבר
האם כספים אשר הועברו לבני הזוג מצד הוריו של אחד הצדדים, מהווים הלוואה או מתנה? האם במקרה של גירושין, חייב אחד הצדדים לשלם את מחצית הסכום לצד השני' וזאת משום שמדובר בכספים שניתנו בתור הלוואה, או שמא עסקינן במתנה שאיננה חוזרת? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית הדין הרבני במסגרת תביעת רכוש אשר נכרכה עם תביעת גירושין.
הבעל טען כי במהלך הנישואים הועברו כספים לאשתו ולו מצידו של אביו החורג. מדובר בסכום של למעלה מחצי מיליון שקלים. לטענת הבעל, עסקינן בהלוואה אשר האישה מחויבת להשיב מחציתה בעת הגירושין. לעומת זאת, האישה טענה כי הכספים ניתנו לבני הזוג כמתנה ועל כן היא לא הייתה צריכה להשיב לבעלה את הסכום המבוקש. האישה הוסיפה כי לאחר קבלת הכספים לא נחתם כל הסכם הלוואה ולא בוצעה הלוואה רשמית.
בית הדין הרבני: לא מחזירים להורים כספים שניתנו כעזרה
בית הדין הרבני קבע כי דין תביעתו של הבעל להידחות. הדיינים קבעו כי מדובר בכספים אשר ניתנו על ידי הוריו של הבעל לבני הזוג וזאת על מנת לסייע בידיו של הזוג הצעיר בתחילת דרכו. עזרה מצידם של הורים איננה הלוואה אלא אם הוכח אחרת, נכתב בפסק הדין.
למעשה, השאלה העקרונית אשר עמדה בבסיס הדיונים בבית הדין הרבני הייתה – האם רשאי אב חורג, אשר העביר כספים לבנו/בתו החורגים במהלך נישואיהם, לבקש את הכספים בחזרה? עם זאת, במקרה דנן, התביעה להשבת הכספים לא הוגשה על ידי האב החורג (בעל החוב לכאורה) אלא על ידי הבעל.
הדיינים קבעו כי ההלכה ובתי הדין מכירים בכך שהורים רבים מסייעים לילדיהם בעת יציאתם לדרך חדשה בתור זוג צעיר. בדומה לעזרה לילדים במקרים אחרים (כגון לימודים או חוגים), גם כאן לא ניתן לצפות שההורים מצפים להשבת הכספים. קל וחומר כאשר היחסים בין הצדדים נידמו להיות טובים.
במקרה דנן, האב החורג ראה בבני הזוג כילדיו הביולוגיים ואף התייחס אליהם בחום ובאהבה לאורך השנים. כמו כן, נוכח מצבו הכלכלי האמיד, שמח האב החורג לסייע מכספו לבניית משפחתו של בנו. אי לכך, הוכח כי אכן עסקינן במתנה ולא בהלוואה.
למעלה מן האמור, בית הדין הרבני קבע כי דין התביעה להידחות וזאת גם משום שהבעל הגישה ולא האב החורג. כמו כן, עורך דינו של האב טען כי מרשו מוכן לזנוח את טענתו זו בהתאם לוויתור על חלקה של האישה בדירת המגורים המשותפת. לאמור, תביעת הכספים הייתה חלק מאסטרטגיית גירושין ולא היה בה בכדי לפרוע חוב כלפי האב החורג.
