שופטת בימ"ש לענייני משפחה בקריות השופטת אספרנצה אלון, קבלה תביעת נזיקין שהוגשה ע"י תובעת כנגד בעלה והוריו בגין העובדה שהסתירו ממנה את מצבו הנפשי של הבעל וחייבה אותם ביחד ולחוד לשלם לה בשל נזקיה שארעו עקב הסתרה זו -פיצוי בסך של 130,000 ₪ וכן בשל כל נזקיה כתוצאה ממעשי התקיפה של הבעל כנגדה חייבה אותו בפיצויים נוספים בסך של 50,000 ₪ .
הבעל והוריו חוייבו גם בהוצאות משפט בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ. התביעה נגד אחיו של הבעל נדחתה שכן לא היה מעורב באופן פעיל בבקשת ידה של התובעת מהוריה או בשידוך.
איך התחיל הכל?
הנתבעים 2 ו-3, הורי הבעל שהיה הנדסאי בנין בן לעדה הנוצרית יוונית קתולית, ביקשו למצוא כלה לבנם- הנתבע 1- ופנו למשדכת. זו הציגה בפניהם, באמצעות בנה, את התובעת בת העדה הנוצרית יוונית קתולית ומשפחתה. במהלך חודש אפריל 2001 ביקשו הורי הבעל את יד התובעת מהוריה. כחודש לאחר מכן, נערך טקס אירוסין בין השניים וכעבור חודשיים, נישאו התובעת והבעל זה לזו בהתאם לדין הנוצרי .מנישואין אלו נולד התובע 1- קטין, יליד 1992, כיום כבן 6 וחצי שנים .
שני הצדדים הצהירו כי כבר למן ליל הכלולות לא הסתדרו ביניהם- כאשר התובעת טוענת כי הבעל אנס ותקף אותה ואילו הבעל טוען כי התובעת סירבה לקיים עמו יחסי אישות ואף לישון עמו באותה המיטה. נישואי הצדדים בפועל ארכו כשלושה חודשים בלבד וגם בתקופה זו עזבה התובעת, לפחות פעם אחת, את בית הבעל. לטענת התובעת, עקב איומי רצח מצד הבעל ואילו לטענת הנתבעים – בשל טענתה כי היא נגעלת מהבעל ומריחות גברים.התובעת חזרה לבית הבעל לאחר "שנרגעו הרוחות", תוך שהיא מבלה חלק ניכר מהזמן בבית הוריו או בבית אחיו. יצוין, כי הורי הבעל התגוררו בקומה מעל ביתם של הצדדים ואחיו התגורר בבית השכן.
הכרעת דין פלילית כגד הבעל
ביום 11.10.01 עזבה התובעת את בית מגורי הצדדים, ומאז הצדדים גרים בפירוד מלא- התובעת מתגוררת עם הקטין בבית דודה והבעל מתגורר בדיור מוגן בטבעון יחד עם בת זוגתו. הבעל אינו בקשר עם בנו הקטין. ביום בו עזבה התובעת את הבית הגישה כנגד הבעל תלונה במשטרה בגין תקיפת בת זוג ואיומים וביום 19.10.01 ביקשה לבטל את תלונתה. ביום 20.1.04 ניתנה כנגד הבעל הכרעת דין אשר הרשיעה אותו בתקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות ואיומים.(על פסה"ד הוגש ערעור שטרם הסתיים).
אשפוזי העל לפני החתונה
ביום 24.6.00, לפני היכרותו עם התובעת ובהיותו מאורס לאחרת, הוצאה עבור הבעל הוראת בדיקה והבעל אושפז לראשונה במרכז רפואי לבריאות הנפש מזרע. במהלך האשפוז הנ"ל תואר מצב פסיכוטי פעיל עם אפקט מאני, הבעל היה אלים, ביטא מחשבות שווא כלפי סגל בית החולים והוא הועבר למחלקה סגורה לאחר הערכה על מסוכנות גבוהה מצדו כלפי הסגל.
הבעל אושפז פעם נוספת בחלוף כשנים עשר ימים ממועד שחרורו. סה"כ היה מאושפז הבעל לפני שהכיר התובעת תקופה של 88 ימי אשפוז ואובחן כסובל מהפרעה סכיזואפקטיבית ולאחר מכן סכיזופרניה פרנואידית. הבעל הוכר על ידי המל"ל כבעל דרגת אי כושר בשיעור של 75%. גם לאחר פרידתם אושפז הבעל.
קביעת בית המשפט?
השופטת אלון קבעה כי על הנתבעים רובץ הנטל להוכיח כי גילו לתובעת אודות מצבו הנפשי של הבעל לפני החתונה וכי אלו לא גילו לה את מצבו הנפשי לפני החתונה והיא לא ידעה לפני הנשואין אודות מצבו. בכך הפרו את חובתם כלפיה. הבעל והוריו היו מודעים למצבו הרפואי של הבעל, שהיווה כבר בעבר סיכון גבוה לסובבים אותו, ואף ידעו כי התארסותו בעבר לאישה אחרת גרמה להתדרדרות במצבו הנפשי. השופטת הוסיפה כי נקודת המוצא הינה כי כאשר בני זוג מחליטים להתחתן ביניהם חלה עליהם החובה לנהוג בתום לב זה כלפי זו וכי הנתבעים הפרו את חובת גילוי וחובת תום הלב המוטלת עליהם כלפי התובעת.
הקשר בין דיני חוזים ויחסים אינטימיים
השופטת הבהירה כי כבר נפסק כי דיני החוזים בישראל אינם נעצרים על סף הבית המשפחתי והכרה בתוקפם של חוזים (אף חוזים משתמעים) המבוססים על אדנים רגשיים והנוצרים בנסיבות אינטימיות בין-אישיות, מבטיחה הגנה משפטית נאותה גם לנפגעים במעגל המשפחתי-האינטימי וברי כי גם הפרה של התחייבויות במרחב המשפחתי והזוגי גוררת עלויות ונזקים. מתוך עיקרון תום הלב, שהינו עיקרון "מלכותי", היה על הבעל ו/או הוריו החובה לגלות בפני התובעת, ברחל בתך הקטנה, אודות מצבו הרפואי המדויק של הבעל. ולטעמה של השופטת אלון המ דובר בחובת גילוי מוגברת, שכן, במערכת יחסים בין בעל ואשה, ובין אלה המתעתדים להינשא זה לזו, קיימים יחסי אמון מיוחדים בין הצדדים, המקימים חובת גילוי מיוחדת: חובה גילוי מקיפה ועמוקה במיוחד. כלל ידוע הוא כי מבחינת חובת הגילוי, אמירת חצי אמת, כמוה כשקר מלא.
הנזק שנגרם לתובעת עקב הפרת חובת הזהירות
התובעת טענה בתביעתה כי עקב מעשי ומחדלי הנתבעים נגרמו לה נזקים אשר אינם ניתנים לפיצויים בכסף לרבות- איבוד בתוליה, ההזדמנות להינשא מחדש וליהנות מתא משפחתי, איבוד שמחת חיים, כאב צער סבל ועגמת נפש. נזקים אלו אינם ממוניים ואינם מנתמכים בכל חוות דעת ו/או תחשיב נזק.
השופטת אלון קבעה כי הגם שאף אחד מראשי הנזק להם עתרה התובעת אינו ניתן למדידה או לכימות כספי ממשי, ברי לה שנזקים אלה אכן נגרמו לתובעת. כאמור התובעת פוצתה בסכומים אשר צויינו לעיל.
