תביעה כספית של חמות כנגד כלתה להחזר הלוואה

תביעה כספית של חמות כנגד כלתה להחזר הלוואה

עובדות המקרה

עניינו של פסק הדין הוא הכרעה בתביעה כספית של חמות נגד כלתה, ובה תבעה "החזר מחצית ההלוואה בסך – 216,000 ₪". בנה של התובעת והנתבעת נישאו זל"ז בשנת 1994. לטענת התובעת, בין הנתבעת ובנה מתקיימים הליכים משפטיים, ולפיכך "חיי הנישואין של בני הזוג הגיעו אם כך לדרך שאין ממנה חזרה".

בנסיבות אלה, טוענת התובעת כי על הנתבעת לפרוע את מחצית ההלוואה שקיבלה יחד עם בנה של התובעת לרכישת דירתם. התובעת טוענת כי ניתנה לנתבעת ולבנה הלוואה שהחזרה תלוי "בהתקיים מספר חלופות", ובהן שהצדדים יחיו בפירוד. ההלוואה ניתנה אמנם לרכישת דירתם הראשונה של הצדדים, אולם פרעון ההלוואה מתקיים אף בהתייחס לדירה החלופית שרכשו הצדדים.

קרא עוד...

בקשת אישה לאיזון משאבים בתשלומי משכנתא

נכסי הקריירה והמוניטין באיזון משאבים

פסק דין לאיזון בנכסים

מהו המועד הקבוע לאיזון משאבים בין בני זוג?

האם יש לקבל את התביעה?

סווג ההסכם בין הצדדים "מתנה" או "הלוואה"?

1. במקרה שלנו ההסכם שבין הצדדים כונה "הסכם הלוואה", היינו כבר מן הכותרת של ההסכם ניתן לראות כי אין נוצרת הנחה שהמדובר במתנה, ובמובן זה ניתן לקבוע כי התובעת הרימה את הנטל הראייתי המונח על כתפיה.

2. תמיכה למסקנה שלעיל נמצאת כאמור בהסכם עצמו: בראש ההסכם מופיעה הכותרת "הסכם הלוואה" והוא הסכם שנחתם בין התובעת ובעלה המנוח לבין הנתבעת ובנה של התובעת. בהסכם עצמו הצהירו המלוים כי "המלוים מאחלים ללווים כי נישואיהם, אשר נערכו ביום 27/10/94, יהיו לעד, ואם כך אכן יהיו פני הדברים, אזי ההלוואה תהפוך למתנה מן הלווים ללווים". היינו הצדדים הבחינו בין שני "מצבי צבירה", זמן "הווה נמשך" בו תיחשב ההלוואה ככזו, אך בזמן עתידי ("לעד") תשנה ההלוואה את מצבה ותהפוך למתנה. בסעיפים 4 ו-5 להסכם הוסכם בין הצדדים כי אם תחול פרידה בין הצדדים, הלווים ימכרו את הדירה ומתמורת המכר שתתקבל ממכירת הדירה "יעבירו הלווים סך של 57.4% למלווים. סכום אותו הלוו המלווים ללווים עת רכשו הדירה".

3. עם זאת, ניתן לסווג את ההסכם כהסכם מתנה "בתנאי מפסיק", לפיו המתנה תפסיק להתקיים אם יפרדו הצדדים או יתגרשו, וכל עוד תהיה קיימת הדירה כהגדרתה בהסכם. יחול התנאי המפסיק, כי אז יש למכור הדירה תוך 120 יום ולהחזיר הכספים.

4. סיווג ההסכם כ"מתנה" דווקא, נשען על נסיון החיוב הקובע כי בנוהג שבעולם שהורים עוזרים לילדיהם במתנות כסף לקראת נישואים או רכישת דירה, ההורים רצו להבטיח ככל הנראה להבטיח שהכספים יוחזרו אליהם אם יכשלו הנישואין יצטרכו בני הזוג להחזיר המתנה תוך מכירת דירתם תוך 120 יום.

5. ואולם חרף האמור לעיל - מבחינת הנטלים הרי עול ההוכחה היה על התובעת כי המדובר הוא בהסכם הלוואה ולא מתנה, שכן החזקה בין קרובים, היא הפוכה לחזקה הרגילה, במובן זה, התובעת לא הרימה את נטל הראייה, אולם עומד לצידה ניסוח ההסכם שבראשו נקבע "הסכם הלוואה". לפיכך וכאמור לעיל יש לסווג את ההסכם הזה כהסכם הלוואה או הסכם מתנה על תנאי מפריך.המסקנה המתבקשת איפוא, חזקת המתנה, הנטענת מפי הנתבעת – נסתרה מיניה וביה ע"י המסמך עצמו ומכל מקום יש לסווג את ההסכם, כהסכם הלוואה.

6. בביהמ"ש למשפחה, חייב בעל דין לדבוק בגירסה עובדתית אחת ולא יוכל לטעון גירסה אחת וגירסה חלופית, וכך גם בעניינינו, משטענה הנתבעת הסכם מתנה ולחילופין הלוואה מותנית, דין טענתה להידחות.

7. הנתבעת לא הרימה את הנטל הראייתי להוכיח כי הבינה דבר אחר מן הכתוב, או כי המדובר בהסכם מתנה. הפסיקה קבעה כי הוכחת תחולתה של טענת "דבר לא נעשה" מותנית בהוכחת קיומם של שני יסודות: הראשון הוא קיומו של שוני קיצוני בין המסמך שהחותם האמין כי עליו חתם, לבין המסמכך עליו חתם למעשה, היסוד השני הנדרש הוא הוכחת היעדר רשלנות מן הצד הטוען שהוטעה. הפסיקה לא ראתה בענין יפה את העלאתה של הטענה ועל פי הרוב נטתה לדחותה, כאמור לעיל. החזקה בדבר הבנתה והסכמתה של הנתבעת לתוכן המסמך עליו חתמה, כלומר הסכם הלוואה, לא נסתרה.

התיישנות עילת התביעה

1. הסכם ההלוואה, נחתם ב-06/12/04 בין התובעת ובעלה המנוח מצד אחד, לבין הנתבעת ובנם של המלוים (בעלה של הנתבעת) מצד שני, ההסכם עוסק בהלוואה שניתנה ללווים עקב רכישת דירתם, בהסכם נכתב "הואיל והמלוים הילוו ללווים 120,000 $ בכדי שיוכלו לרכוש את הדירה. בסעיף 5 נכתב כי מתמורת המכר יחזירו הלווים למלווים 57.4%.

קרא גם...

ביטול התחייבות אב לתת מתנה לביתו ובעלה

ביטול מתנה ע"י צוואה

בקשה לביטול מתנת מכונית BMW בין בעל לאשתו

2. התשתית הראייתית שהונחה מראה שהפרידה בין הצדדים היתה ראשונה בשנת 1999. אמנם הצדדים חזרו לחיות יחד לתקופה מסויימת לאחר מכן, ואולם החזר ההלוואה היה צריך להתבצע 120 יום מיום הפרידה ו/או "עזיבתה" של הנתבעת, ואם כך פני הדברים כי מאז הולדתה של עילת התובענה על פי סעיף 6 לחוק ההתיישנות חלפו למעלה מ-7 שנים, ומכאן איפוא שעילת התובענה התיישנה.

3. משנה תוקף יש לדברים אלה כאשר הדירה נשוא הסכם ההלוואה נמכרה, ונרכשה לאחר מכן דירה שניה ושלישית ע"י הנתבעת ובעלה – והחזר ההלוואה לא נתבע בכל העת הזו ע"י התובעת ומכאן איפוא שעילת התביעה התיישנה.
4. ההלכה המשפטית קובעת, כי כל עוד קיים בידו של התובע "כח תביעה קונקרטי" קיימת עילת תביעה. ספק בכלל אם לתובעת "כח התביעה" לאור תשובותיה בחקירה הנגדית: התובעת סבורה כי הנתבעת ובעלה הם "במצב גירושין" כלומר, היא מבינה את ההסכם באופן שכל עוד אין גירושין, אין עילת תביעה. הנה, לפי גישתה של התובעת עצמה אין לה כלל ועיקר "כח תביעה" – שכן הצדדים לא התגרשו.

הסכם הלוואות אינו בר ביצוע

1. בכתב תביעתה בונה התובעת "מבנה" לפיו הסכם ההלוואה צריך להיות מוחזר במכירת דירה של הלווים, וגם אם מכרו הצדדים את דירתם ורכשו אחר כך דירה אחרת ולאחר מכן דירה שלישית, ההלוואה ממשיכה "לצוף" מעל הדירות השונות. אין לקבל את המבנה שבנתה התובעת.

2. על פי סעיף 5 להסכם ההלוואות הרי החזר ההלוואה אינו עצמאי, כפי שמבקשת התובעת בתביעתה אלא עליו לבוא ממכירת הדירה הקונקרטית הנזכרת בהסכם ההלוואה, היא הדירה שהוגדרה בהסכם ההלוואה. בחלק של ההסכם, לפנינו הסכם הלוואה מותנה, שלפיו החזר ההלוואה צריך להתבצע ממכירתה של הדירה, ובתנאים הנקובים בהסכם ההלוואה למכירת הדירה.

3. לא נטען וממילא לא הוכח כי הסכם ההלוואה המשיך "לצוף" מעל פני הדירות השונות, ניתן אף להסיק את ההיפך – משמכרו הצדדים את הדירה (כהגדרתה בהסכם ההלוואה) ולא החזירו את ההלוואה, הרי הלכה למעשה נמחל החוב או התיישן, ומכל מקום מאחר שהדירה נשוא ההלוואה אינה קיימת יותר – אין אפשרות מעשית להחזר ההלוואה. מתקיימים תנאי סעיף 29 לחוק החוזים (חלק כללי) לפיו נקבע: "היה חוזה מותנה והתנאי לא נתקיים תוך התקופה שנקבעה לכך, ובאין תקופה כזאת – תוך זמן סביר מכריתת החוזה, הרי אם היה זה תנאי מתלה - מתבטל החוזה ואם תנאי מפסיק, מתבטלת ההתנאה".

5. לחילופין, ניתן לומר כי הסכם ההלוואה אינו "בר ביצוע" במשמעות סעיף 3 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), והדברים פשוטים: בפנינו הסכם הלוואה מותנה שההחזר שלו צמוד למכירתה של דירה כהגדרתה בהסכם בתנאי שהצדדים יתגרשו או יפרדו. ואולם כאשר נמכרה הדירה (כהגדרתה בהסכם) לא היו הלווים גרושים או פרודים, ומכאן שאין אפשרות לביצוע החזר ההלוואה. והנושה כלומר התובעת – אינה זכאית לאכיפת החוזה ולהחזיר ההלוואה.

לסיכום,

יש לדחות את התביעה. עילת התביעה התיישנה וכן הסכם ההלוואה במצב שקודם היום אינו בר ביצוע.