בתי המשפט

ב ד ל ת י י ם   ס ג ו ר ו ת

 

 

פסק דין

 

ההליך

1.         התביעה המונחת לפניי היא למתן פסק דין הצהרתי בו מבקש התובע להצהיר כי שלושת הקטינים, הנתבעים 1-3, הרשומים כילדיו במרשם האוכלוסין (להלן: "הקטינים") – אינם ילדיו הם.

 

העובדות הצריכות לעניין והרקע לתביעה

2.         הורי הקטינים (להלן: "הצדדים") נישאו כדמו"י ביום 29.01.95 . במהלך נישואיהם נולדו לצדדים שלושה ילדים: ........, בן העשר ותאומים, ........ .........., בני שמונה וחצי כיום.

 

3.         מאז לידת הקטינים ואף אחרי הפירוד בין ההורים, ב-10/02, שימש הנתבע דמות אב לקטינים, ומבחינת הקטינים הוא אביהם לכל דבר, עד עצם היום הזה.

 

4.         התובע הגיש תביעה לגירושין לבית הדין הרבני, וביום 16.07.03 התגרשו הצדדים. בהחלטתו קבע בית הדין הרבני האזורי בחיפה, בין היתר, כי האישה אסורה להינשא בשנית לבעלה (התובע).

 

5.         הנתבעת 4 (להלן: "הנתבעת"), אם הקטינים, הגישה בעבר לבית משפט זה, תביעה לפירוק שיתוף וכן תביעה למזונות קטינים. ביום 27.06.04 ניתן פסק דין, במסגרתו נקבע כי התובע ישלם למזונות הקטינים סך של 3,000 ₪ לחודש, כולל מדור.

 

6.         בהחלטת ביניים מיום 09.03.03, נקבע כי לבית משפט זה סמכות עקרונית להורות על ביצוע בדיקה לסיווג רקמות, בהתאם לשיקול דעתו, בכפוף לבדיקת טובת הקטינים.

 

7.         בהחלטה מיום 28.09.04 מונתה לקטינים פרקליטה מטעם הלשכה לסיוע משפטי, עו"ד גל טורס.

 

8.         בנוסף, הוגש ביום 13.12.04 תסקיר פקידת סעד לסדרי דין ותסקיר מעודכן נוסף הוגש ביום 13.03.07. על פי התסקירים הנ"ל, הבדיקה לסיווג רקמות אינה הולמת את טובת הקטינים. לפיכך, המליץ התסקיר להמנע מבדיקת רקמות לילדים מהסיבה ש"הנזק הקשה והבלתי הפיך יכול רק להנציח את מצבם הנפשי והרגשי העגום" (של הילדים, מ"ל).

 

9.         בהתאם, התנגדה ב"כ היוהמ"ש לעריכת הבדיקה, בטענה כי הבדיקה ותוצאותיה האפשריות, עלולות לפגוע בקטינים.

 

10.        בהחלטה מיום 08.03.05, חויבו הצדדים להגיש סיכומיהם בסוגיה, האם מן הראוי להתיר את הבדיקה לסיווג רקמות.

 

11.        יוער עוד, כי אם הקטינים, הנתבעת, אשר לא היתה מיוצגת, הסכימה לעריכת הבדיקה.

 

עמדת התובע

12.        התובע טוען כי יש לו ספק רב, באם הקטינים הינם ילדיו הביולוגיים, בייחוד שני התאומים. התובע טוען כי במהלך הנישואין התעורר בליבו החשד כי הנתבעת בוגדת בו ומקיימת קשרים אינטימיים עם גברים אחרים. הנתבעת הכחישה טענה זו והסכימה לעבור בדיקת פוליגרף להוכחת צדקתה. בדיקת הפוליגרף העלתה סימני שקר בשלוש תשובות הנתבעת:

            לעניין קשר רומנטי עם אדם בשם ...... בשלוש שנים אחרונות.

            לעניין קיום יחסי מין עם אדם בשם ....... בשלוש השנים האחרונות.

לעניין קיום יחסי מין עם גבר כלשהו מלבד ... בשבע השנים האחרונות.

 

13.        לטענת התובע, אין במקרה הנדון חשש לממזרות, שכן הקטינים נולדו כתוצאה מיחסי הנתבעת עם גבר אשר אינו יהודי (אותו "......)".

 

14.        יתרה מכך, אינטרס גילוי האמת, אינטרס השיוויון וה"אינטרס שלא להיות הורה" אינם פחות חשובים מטובת הקטינים ומהווים עקרונות בסיסיים בשיטת המשפט הנוהגת.

 

עמדת הנתבעים

15.        הנתבעת, אם הקטינים, הכחישה מכל וכל את טענות התובע וטענה כי אין לה כל ספק כי הקטינים – ילדיו של הנתבע הם. הנתבעת אף הביעה, כאמור, הסכמתה להיבדק בדיקה גנטית.

 

16.        ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, בסיכומיה מיום 17.07.02, הודיעה כי בהתחשב בשיקולי טובת הקטינים יש להימנע מעריכת בדיקת אבהות. עמדתה נומקה בסיכון הכרוך בהגדרת הקטינים כ"ממזרים", על כל ההשלכות הקשות הנובעות מכך, ובמיוחד לאור הסיכון הרגשי הקשה, לו עלולים הקטינים להיות חשופים.

 

17.        ב"כ הקטינים, עו"ד טורס, בסיכומיה מיום 14.11.06, התנגדה נחרצות אף היא, לביצוע הבדיקה לסיווג רקמות. לטענתה, מעבר לסיכון הכרוך בהגדרת הקטינים כממזרים, יש בעצם התהליך של עריכת הבדיקה, משום פגיעה ביציבותם הרגשית של הקטינים, בלא קשר לתוצאה. יש לבחון, אפוא, האם מצדיק רצונו של התובע להימנע מתשלום מזונות עבור ילדיו, הכנסת הילדים לטלטלה רגשית עמוקה, בשל הצורך להתמודד עם הידיעה כי אביהם מטיל ספק באבהותו לגביהם.

ב"כ הקטינים ציינה עוד, לאחר שנפגשה עם הקטינים עצמם, כי האב המשיך לאורך כל הדרך, למעט שבועות אחרונים, להיות בקשר עם הילדים, ומבחינתם הוא אביהם לכל דבר.

 

תסקירים

18.        מהתסקיר מיום  13.12.04 עולה כי, במשך כל שנות נישואיהם הכיר התובע בקטינים כילדיו, רשם אותם בתעודת הזהות שלו עם לידתם, גידל אותם כילדיו ואת "ספקותיו" עורר רק בשעה שהוא נתבע לשלם מזונות.

 

19.        פקידת הסעד מציינת כי הקטינים מתייחסים לתובע כאל אביהם הביולוגי והפסיכולוגי ומביעים כלפיו אהבה וגעגועים עזים. לאור זאת, הסיכון לנזק נפשי, הנובע מגילוי אפשרי כי התובע אינו אביהם הביולוגי, עולה בחשיבותו על זכותו של התובע לחשוף את האמת. בנוסף לכך, קיים סיכון כי, כפועל יוצא מבדיקת הרקמות, יכול ויוכרזו הקטינים כממזרים, הם וצאצאיהם, דבר אשר אינו מתיישב עם עקרון טובת הילד.

 

20.        תסקיר מעודכן מיום 13.03.07, חוזר כאמור על המלצת פק"ס .... .... מיום 13.12.04 וממליץ לדחות את בקשתו של התובע לבדיקת רקמות.

 

דיון והכרעה

21.        בבואו להכריע בסוגיה המונחת, מחויב בית המשפט לאזן בין זכויות ואינטרסים מתנגשים:

א.         מצד אחד

1)         אינטרס הקטינים שלא לפגוע במעמדם המשפטי ובכשרותם שלהם ושל צאצאיהם.

2)         אינטרס הקטינים ליציבות ומניעת זעזועים.

3)         זכותם של הקטינים לדמות אב ומנגד האינטרס שלהם שלא להישאר ללא אב (שכן במקרה זה אין אדם אחר הטוען לאבהות על הקטינים).

 

 

ב.         מנגד

1)         זכות הקטינים לדעת זהות אביהם בכלל והאינטרס שלהם לדעת את הרקע הגנטי של אביהם (מחלות תורשתיות, השתלות איברים וכדומה).

2)         זכות הנתבע שלא להיות רשום כאב של ילדים לא לו, ומכאן, גם הזכות הנגזרת שלא להיות מחויב בתשלום מזונות לילדים לא לו.

3)         מבחינה ראייתית, חובתו של בית המשפט להסתמך על הראיה הטובה ביותר, בבואו לקבוע אבהות.

 

22.        לא הונחה בתיק הוכחה, ואף לא ראשית ראיה, על כי הילדים או מי מהם, הינם ילדיו של אדם אחר מסוים; על כן, באם תעלה הבדיקה שהתובע אינו אבי הקטינים, הרי שהקטינים יאבדו את אביהם (אשר מבחינתם כאמור הוא אביהם לכל דבר מאז לידתם), ובמקום דמות אב ישאר חלל ריק.

 

23.        בהתאם, ובהעדר כל תביעת אבהות מצד אדם אחר, אין כל וודאות לכך כי הקטינים הינם ילדיו של אדם אחר לא יהודי, כנטען ע"י התובע, (וזאת במקרה בו יוכרע, בעקבות הבדיקה, או בעקבות שמיעת ראיות, כי התובע אינו אבי הקטינים).

 

24.        זאת ועוד; התרת הבדיקה ו/או המשך ההליכים בתיק, עלולה להביא לתוצאה של הפרדה בין אחים, זאת במקרה בו היה מתברר, למשל, כפי שטען התובע במהלך הדיון, כי רק חלק מהילדים אינם ילדי התובע.

 

25.        אין להקל ראש בשיקול אותו העלה התובע, של פגיעה כלכלית בו, בכך שנאלץ לשלם מזונות לילדים, אשר יכול, וחלקם לפחות, אינם שלו.

 

26.        ובכן, הלכה פסוקה היא כי יש לדחות על הסף תביעות הבאות לממזר קטינים, משום פגיעה בכשרותם ובמעמדם האישי. בית המשפט, בבואו לפסוק בסוגיה שבענייננו, יאזן בין הזכות לגילוי האמת וגילוי זהות ההורה, לבין השיקול לאי - ממזור הקטינים, ולהיבטים נוספים המתבססים על עקרון טובת הקטינים.

 

27.        בע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736 נאמר על ידי  כב' השופט אלון כי :

"לדעתי, כאשר עומדת בפנינו שאלה, אם להעדיף את הזכות והחובה להגיע לחקר האמת על-פי הבדיקה או למנוע חשש של קיפוח ופגיעה במעמדו של הילד בהיוודע דבר פסולו, מן הנכון ומן הראוי להעדיף את טובתו של הקטין ולנקוט כל דרך, שחשש של ממזרות ייטמע, ואין לעשות לגילויו ולקביעתו במסמכים מאושרים וידועים".

 

            דברים אלו, אשר נאמרו כאמרת אגב, בעניין שרון נ' לוי אומצו, להלכה בפסיקת בית המשפט העליון. ראה למשל ע"א 1354/92 היוהמ"ש נ' פלונית, פד"י מ"ח 1, עמ' 711, וכן בר"ע 1364/04 היוהמ"ש נ' פלונית ואח' (לא פורסם), דברי כב' השופט י. שנלר.

 

            על פי פסיקה עקבית למדי של בית המשפט העליון, מקום בו קיים חשש לממזרותו של קטין, גובר שיקול זה על כל יתר השיקולים, לרבות השיקולים של חקר האמת. וכדברי כב' השופט י. שנלר בבר"ע 1364/04 הנ"ל:

"...אין עיקרון גילוי האמת בגדר חי הנושא את עצמו. משכך, אין לראות בו עיקרון נפרד ואף עיקרון על...".

 

28.        ובכן, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתסקירים ובסיכומי הצדדים, הגעתי לכדי מסקנה כי טובת הקטינים מחייבת מניעת כל תוצאה של הכרזת הקטינים, או מי מהם, כממזרים. שיקול זה גובר על כל יתר השיקולים האחרים.

            מקובלת עלי, אם כן, עמדת ב"כ הקטינים, התואמת אף את עמדת ב"כ היוהמ"ש ואת התסקירים, כי טובת הקטינים מחייבת לדחות את הבקשה לעריכת הבדיקה לסיווג רקמות ואף מחייבת לדחות את התביעה לביטול אבהותו של התובע על הקטינים.

 

29.        לעניין זה אין גם חשיבות להסכמתה של האם עצמה לעריכת הבדיקה, שכן האינטרסים והשיקולים שלה, שונים ונבדלים מהעקרון של טובת הקטינים, אשר בא לידי ביטוי בתיק זה ע"י  פרקליטה מיוחדת אשר מונתה לייצג את הקטינים ואותם בלבד.

 

            לעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת (כתוארה דאז) בייניש בע"א 7155/96, פלוני נ' היוהמ"ש, פד"י נ"א1, 106:

"...אף הוריו וילדיו של אדם הם חלק מאישיותו, חלק מ"האני" האישי, המשפחתי והחברתי שלו, אולי יותר משמו. אמנם זהות הורים אינה דבר הניתן לבחירתו וקביעתו של אדם, אולם התייחסותו של אדם לזולתו כאל בנו-בתו, או התייחסות הבן-הבת לאדם כאל הורהו, מבטאת את אישיותו, רגשותיו וחובותיו המישור האתי-מוסרי; בנסיבות מתאימות יהיה זה מוצדק לתת ביטוי ליחס זה גם בהיבט המשפטי. במקרים המיוחדים בהם נסיבות חייו של אדם יצרו בינו לבין זולתו קשר שכמוהו כקשר הורי, והוא קשר אמיתי וכן – ראוי כי תישמר ותכובד חירותו למסד קשר כזה כחלק מכבוד האדם לו הוא זכאי".

 

30.        על כן, הבקשה לעריכת בדיקת רקמות, נדחית.

           

31.        מאותם השיקולים, אין מקום להתיר המשך בירור התובענה, על דרך של הבאת הראיות, שכן גם אם יצליח הנתבע להרים את הנטל ולעורר ספק של ממש באשר לאבהותו, באמצעות ראיות נסיבתיות כאלה או אחרות, הרי הנימוקים העומדים מאחורי ההכרעה, ישארו על כנם. 

 

סוף דבר

32.        התביעה נדחית.

 

33.        אין צו להוצאות.

 

34.        המזכירות תעביר פסק דין זה לב"כ הצדדים, לרבות ב"כ הקטינים, לפק"ס, ולנתבעת 4 ותסגור את התיק.

 

ניתן היום ה' באייר, תשס"ז (23 באפריל 2007) בהעדר הצדדים.