שלוש תביעות שהגישה התובעת מס’ 4 כנגד הנתבע: תביעת משמורת, תביעת מזונות ילדים, ותביעה רכושית לסעדים לפי סע’ 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג,, לפס"ד הצהרתי ומתן חשבונות. הצדדים יהודים בדתם, נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1996 ומנישואיהם נולדו שלושה ילדים. מאז שנת 2006 הצדדים חיים בנפרד.
תביעת המשמורת
בסע’ 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, נקבע כי בית המשפט מחויב לדון בעניינים המנויים בסע’ 24 הנוגעים לשאלת החזקת הקטין וזכויות ההורה שאינו מחזיק בקטין, ובכלל זה - הסדרי ראיה עם הקטין, על בסיס עקרון טובת הילד שנקבע זה מכבר כעקרון על העומד בפני עצמו ומבלי שישקלו לצידו שיקולים אחרים.
בין השיקולים אשר בית המשפט שוקל בבואו לדון בסוגיית המשמורת והסדרי הראיה נמנים השיקולים כדלקמן: שמירת קשר תקין של הקטין עם שני הוריו; רצון הילד; יציבות והמשכיות בחיי הילד; צרכיו הרגשיים והנפשיים של הקטין; רמת הקונפליקט בין ההורים; תפקודו ההורי של ההורה הלא משמורן . ודוק; רשימה זו אינה רשימה סגורה וממצה והיא משתנה ממקרה למקרה בהתאם לנסיבות.
קראו עוד בתחום:
התרשמותה של פקידת הסעד, הייתה כי ילדי המשפחה זוכים לדאגה, טיפול מסור ואהבה רבה מצד שני ההורים.המלצות פקידת הסעד היו כדלקמן: א.האחריות ההורית תתחלק ותהיה משותפת לשניהם. ב. הקטינים יתארחו אצל אביהם בימי שני וחמישי (כולל לינה )וכל סוף שבוע שני. במקביל ציינה פקידת הסעד לא אחת בסקירה את חוסר היכולת של ההורים לתקשר ביניהם.
לאור האמור לעיל יש לקבוע, כפי שהמליצה פקידת הסעד בתסקיר, כי האחריות ההורית תהא משותפת לשני ההורים מכח העובדה שהם האפוטרופסים על ילדיהם. הקטינים ישהו אצל האב בימים שני וחמישי (כולל לינה ) וכל סוף שבוע שני וביתר הימים ישהו אצל האם. עם זאת, הנני קובע כי לצרכים פורמליים תהא המשמורת בידי האם.
התביעה הרכושית - הדירה
בסע’ 125 (א) לחוק המקרקעין, נקבע כי הרישום ביחס למקרקעין מוסדרים מהווה "ראיה חותכת לתוכנו" והנטל הכבד מאד לסתור הרישום מוטל על הטוען לכך.
האיש לא הצליח להרים את נטל ההוכחה והשכנוע המוטלים עליו לסתור את הרישום בלשכת רישום המקרקעין ולהוכיח כי רישום הדירה בחלקים שווים על שם שני הצדדים אינו משקף את מצב הדברים האמיתי. לא נמצא ממש בטענותיו, שלא נתמכו בכל אסמכתאות, שהחתימה על מסמך הרכישה היתה טקסית בלבד ולא נועדה להכשיר לתובעת זכויות מהותיות.
קראו עוד בתחום:
יתרה מזו, העובדה ששמה של האישה הוסף כרוכשת בהסכמי הרכישה, היא חתמה על הסכמי השכירות עם שוכרי הדירה מעת לעת, פגשה את השוכרים, כספי השכירות הופקדו לחשבון המשותף ובמהלך החיים המשותפים וכספים אלו שימשו את שני בני הזוג לצרכי הבית מחזקים את המסקנה שמדובר ברכוש משותף. לפיכך, הדירה הינה רכוש משותף של שני הצדדים.
הכספים המופקדים
לטענת האישה מדובר בחסכון משותף ואילו לטענת האיש מדובר בכספים השייכים לו בלבד.
גירסת הנתבע כי מדובר בכספים שלו שאינם משותפים לא נסתרה, ויש להעדיפה על גירסת התובעת אשר לא נתמכה בכל אסמכתא בעלת משמעות כי מדובר בכספים משותפים.
3. כמו כן לא מקובלת טענת ב"כ התובעת כי העובדה שהנתבע החליט במשך תקופה מסויימת להשתמש בפירות הכספים הנ"ל להוצאות משותפות, יש בה כדי לגרוע מבעלותו הבלעדית של הנתבע בכספים אלו. לפיכך, הכספים אינם רכוש משותף.
מכוניות
הנתבע טוען כי יש לבצע את פירוק השיתוף בהתאם לרצונם של הוריו שנתנו לצדדים את המכוניות במתנה באופן שבו הנתבע יהיה זכאי לתמורת הפג’ו פרטנר שנרשמה על שמו, והאישה תהיה זכאית לתמורת הפג’ו 306 שנרשמה על שמה.
האישה לא התיחסה בסיכומיה לענין המכוניות ויש לראות בכך הסכמה שלה לאופן החלוקה המוצע ע"י הנתבע.
לאור האמור יש לקבל את עתירת הנתבע בראש תביעה זה וקובע כי פירוק השיתוף במכוניות יעשה כך שהנתבע זכאי לתמורה שנתקבלה ממכירת הפג’ו פרטנר והאישה זכאית לתמורה שנתקבלה ממכירת הפג’ו 306.
מוניטין של הנתבע
הסעד המתבקש אינו מתאים לתביעה שכזכור הינה תביעה לפי סעיף 11 לשמירת זכויות ולא לחלוקתם מאחר שהנישואין טרם פקעו והן לגופו של ענין- התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח תביעתה למוניטין נוסף מעבר למוניטין שרכש הנתבע בזכות כשרונו האישי שהוא נכס שהביא עמו לנישואין ובודאי לא נקנה במאמץ משותף של בני הזוג במהלך החיים המשותפים.
קראו עוד בתחום:
- מהו הסכם ממון?
- מדוע חשוב לערוך הסכם ממון לפני נישואין?
- מתי יהיה מענק עתידי לאחר גירושין, נכס בר איזון?
- האישה הפרה סעיף בחוזה הגירושין - האם הגבר יכול להפר אותו בתגובה?
התובעת אפילו לא טענה (וקל וחומר-לא הוכיחה) שהתפתחותו המקצועית של הנתבע נעשתה והתאפשרה הודות לויתור מצידה על קריירה משל עצמה ובכך תרמה להעצמת כושר השתכרותו של הנתבע. ההיפך הוא הנכון נראה כי התובעת פיתחה קריירה משל עצמה. כמו כן אין פער מהותי בהשתכרות בין הצדדים מה שמלמד שהמוניטין האישי הוא כזה שאין מה לאזן בין הצדדים. לאור האמור דין ראש תביעה זו להדחות.
מזונות אישה
בני הזוג בענייננו הינם יהודים ולפיכך חל עליהם הדין העברי. דין זה קובע כי אקט הנישואין עצמו מקים זכויות וחובות הדדים בין הבעל לאישה וביניהם חובת הבעל לזון את אשתו, חובה הקיימת כל עוד מתקיים קשר הנישואין.
לעניין היקף מזונות האישה מזונות אישה חל הכלל "עולה עימו ואינה יורדת עימו" אשר לפיו החובה לזון את האישה אינה מתפרשת על פני צרכיה ההכרחיים בלבד, אלא יש לזון אותה לפי מעמדה ולפי רמת החיים לה הורגלה בבית בעלה.
קראו עוד בתחום:
יכולתו של הבעל לצורך קביעת שיעור המזונות אינה נקבעת אך ורק על פי הכנסתו בפועל מעבודה, אלא נגזרת אף ממקורות אחרים העומדים לרשותו דוגמת רכוש, כספים פנויים, חסכונות וכן פוטנציאל השתכרותו על פי מקצועו וכישוריו. כאשר האישה עובדת ומתפרנסת זכאי הבעל לטעון "מעשה ידיה תחת מזונותיה" וכל עוד היא מרוויחה ממעשי ידיה סכומים המספיקים למזונותיה ולכיסוי צרכיה, אזי הוא פטור מלשאת במזונותיה. לעומת זאת, כאשר משכורתה אינה מספיקה לכיסוי צרכיה, חייב בעלה להשלים לה את מזונותיה מעבר להכנסתה.
זכאות אישה למזונות מבעלה שרירה וקיימת כל עוד היא עימו דהיינו, כל עוד היא מתגוררת עימו ומקיימת את חיוביה כלפיו. במקרים כבענייננו בהם הבעל עוזב את הבית, רובץ על כתפיו נטל ההוכחה כי "המניעה ממנה" קרי, כי מעשי אשתו אינם מאפשרים לו לחיות עוד במחיצתה. אם יוכיח הבעל "טעם מבורר" לעזיבתו, ייפטר מחובתו לזון את אשתו. כאשר הבעל נאלץ לעזוב את הבית שלא ברצונו ובהסכמת האישה, אזי תיחשב האישה ל-"מעין מורדת" ותפסיד את מזונותיה.
חובת ההוכחה שהאישה מורדת ומשכך-הפסידה את מזונותיה, מוטלת על הבעל. כל עוד לא הוכח שהאישה עושה את אשר עושה או חדלה את אשר חדלה ’כדי לצערו’ או מפני שנתנה עינה באחר, מעמידים אותה בחזקת כשרותה ואין שוללים את מזונותיה. בענייננו, לא שוכנע ביהמ"ש כי הנתבע הרים את נטל ההוכחה בדבר היות התובעת "מורדת" במידת הנדרש על מנת להביא לקביעה כי נשללה ממנה הזכאות למזונות; לא הוכח כי התובעת היתה זו שהביאה לעזיבת הנתבע את הבית והנתבע לא הביא כל ראיה בעניין. כמו כן, לא הוכח מה הוביל את הצדדים למצב הנתק האינטימי, לא הוכחה כוונה רעה מצד התובעת ואף לא נטען בהקשר זה דבר מפיו של הנתבע .
ככלל, אין להביא בחשבון את כושר השתכרותה של האישה לצורך קביעת דמי מזונותיה אלא במקרים חריגים ומיוחדים דוגמת מקרים שהיא חדלה לעבוד משיקולים טקטיים וכיו"ב. לא נראה כי המקרה דנן נופל בגדר אותם מקרים חריגים מן הסוג הנזכר.
לאור רמת החיים של המשפחה, לאור הכנסותיה של התובעת ונוכח העובדה שלא הוכיחה במידת הצורך כי צרכיה עולים על הכנסותיה, יש לקבל את טענת הנתבע ולדחות ראש תביעה זה של התובעת.
מזונות ילדים
- האם ניתן לחייב אישה לצאת לעבוד?
- סירוב הבעל לשלם מזונות
- החלטה בבקשה לקביעת מזונות זמניים עבור האישה
- מהם מזונות האישה?
על פי סעיף 3(א) לחוק המזונות , אדם חייב במזונות ילדיו הקטינים על פי הוראות הדין האישי החל עליו. כיום הקטינים הם כבני 10 ו-8. על פי הדין העברי חיוב במזונות ילדים עד גיל 6, שהינם מ"קטני קטינים", מוטל על האב באופן אבסולוטי. חיוב האב במזונותיהם ההכרחיים של ילדיו בגילאי 6 עד 15 מקורו בתקנות הרבנות הראשית. מגיל 15 עד 18 חובת המזונות נלמדת מדיני צדקה הכלליים במשפט העברי. החיוב מדין צדקה מביא בחשבון לא רק את הכנסת האב אלא גם את הכנסתה של האם, ואם השניים משתכרים, הרי שההוצאות יחולקו ביניהם ביחסיות מתאימה.
הלכה היא ,לעניין צרכיו הבסיסיים של קטין, כי אלה אינם נקבעים על פי יכולתו הכלכלית של האב אלא מדובר בחובה משפטית שהקריטריון היחיד לה הוא צרכי הקטין. בגדר הצרכים ההכרחיים והבסיסיים של קטין נכללים: דיור (שכר דירה והוצאות דיור שוטפות לרבות אחזקת דירה, ריהוט וציוד לבית, חשמל, מים, גז, טלפון וארנונה), מזון, ביגוד והנעלה, חינוך, בריאות ותחבורה. מה שמעבר לכך – דוגמת צעצועים, חופשות, ביגוד וצרכי חינוך מעבר למינימום הנדרש – נכללים במסגרת מזונות מדין צדקה וכפופים לתנאי האמידות של שני ההורים.
-
מזונות קטין - כיצד מחושבים דמי מזונות - תביעה לגביית מזונות קטינים מהורי האב
-
האם האמא תשלם מזונות זמניים לילדים במשמורת האב?
יכולתו של האב לצורך קביעת היקף המזונות ההכרחיים אינה נקבעת אך ורק על פי הכנסתו בפועל מעבודתו, אלא נגזרת אף ממקורות אחרים העומדים לרשותו.
בחובת מזונות מדין צדקה האם שווה לאב וחיובה במזונות ילדיה תלוי ביכולתה ליתן צדקה, ובקיומם של שאר המבחנים לגבי חוב צדקה: רק כאשר האישה "אמידה", בין אם מנכסים ובין אם מעבודה, ומצבה הכלכלי שפיר מעבר לפרנסת עצמה – רק אז תחויב במזונות ילדיה מדין צדקה. ברם, כאשר אין משכורתה של האישה מספיקה למחייתה יחויב האב לבדו במזונות אלה.
לצורך פסיקת מזונות מדין צדקה יש לבדוק את רמת החיים אליה הורגל הילד ("כדי מחסורו"), את יכולת ההשתכרות של ההורים ("אמיד") ואת מצבו של הילד ("נצרך").
תביעת מזונות, ככל תביעה כספית אחרת, יש להוכיח היטב ולבסס בראיות. כן נקבע, כי במקום שאין טיעון עובדתי סביר בנוגע לצרכים הנתבעים, אין לשלול אפשרות של דחיית תביעת המזונות מן הטעם שלא הוכחה במידה נאותה. מן המפורסמות הוא כי בית המשפט רשאי לאמוד את סכום המזונות גם על פי ניסיון חייו כשופט אשר בתוך עמו הוא יושב. כן נפסק, כי בית המשפט יכול לקבוע את היקף צרכיו ההכרחיים של קטין על בסיס ידיעתו השיפוטית הכללית. אומדן זה יקבע, בין היתר, עפ"י רמת החיים של המשפחה עובר להגשת כתב התביעה . מקובל כיום בפסיקה כי צרכיו ההכרחיים של קטין אחד עומדים על סך של 1,150-1,200 ₪ לחודש, ללא הוצאות מדור וגן. סכום זה אינו טעון הוכחה בראיות ואולם מה שמעבר לו, טעון הוכחה.
לאחר שביהמ"ש מביא בחשבון את הכנסותיו מעבודה, כספים המניבים פירות והעובדה שבבעלותו מחצית מהדירה שיכולה להניב פירות לו תושכר כפי שהיה בעבר, יש להעמיד את הכנסתו לצורך פסיקת המזונות על סך של 8,500 ₪ נטו לחודש. בפסיקת מזונות יתחשב בית המשפט בצרכיו המינימאליים של האב וכי יש להותיר בידו סכום הדרוש לו למחייתו.
הנתבע ישלם מזונות (כולל מדור) בסך 4,800 ₪ בחודש. בהגיע מי מהקטינים לגיל 18 או עם סיום כיתה י"ב (לפי המאוחר מבין השניים), יופחתו מזונותיו ויעמדו על שליש מסכומם ערב אותו מועד, וסכום זה ישולם עד לשחרורו משירות חובה בצה"ל או משירות לאומי ככל שישרת שירות כזה. הנתבע ישא במחצית ההוצאות הרפואיות החריגות של הקטינים שאינן מכוסות על ידי קופת החולים לרבות ריפוי שיניים, טיפול אורתודונטי (לפי תעריפי רשת מרפאות השיניים העובדת עם ו/או במסגרת קופת החולים בה מבוטח הקטין המטופל), משקפיים/עדשות מגע ככל שיהא בכך צורך וכן במחצית עלות חוג אחד לכל ילד (המחצית לא תעלה על סך של 100 ₪ לילד) ומחצית עלות מחזור אחד של קייטנה לכל ילד בחופשת הקיץ (בעלות קייטנה ציבורית או קייטנת מתנ"ס).
לסיכום,
הדירה הינה רכוש משותף של שני הצדדים. הכספים אינם רכוש משותף ואינם בני איזון.התובעת זכאית למחצית זכויות הנתבע בקופות הגמל הרשומות על שמו מיום הנישואין 26.7.96 ועד למועד הקובע, המועד שבו עזב האיש את בית הצדדים. הנתבע זכאי למחצית הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות של האישה שנצברו מיום הנישואין ועד למועד הקובע בכל מקום עבודה. פירוק השיתוף ייעשה גם במכוניות. זאת ועוד, הנתבע ישלם מזונות (כולל מדור) לקטינים בסך 4,800 ₪ בחודש. התביעה למזונות האישה – נדחית.
