האם יש לחייב בעל בתשלום הכתובה למרות ויתור שנחתם בהסכם ממון?

בחודש ספטמבר 2014, הצדדים התגרשו בבית דין רבני האזורי צפת זאת לאחר שלושים שנות נישואים. במסגרת ההחלטה של בית הדין חויב הבעל בגירושין, ללא הסכם גירושין המסדיר את שאלת חיוב תשלום הכתובה. חודשים ספורים מאוחר יותר פנתה האשה אל בית הדין וביקשה לחייב את הבעל בתשלום הכתובה, בטענה שהיוזמה לפירוד ולגירושין היא מצד הבעל, ובהתנהגותה לא נפל כל פגם שיכול היה לגרום לו לרצות בפרידה.

בית הדין לא מצא יסוד לקבוע כי האשה הפסידה את הזכאות לכתובתה, מאחר שהבעל יזם את הפרידה ואף כפה עליה את הגירושין. אולם הבעל טען כי הסכם הממון שנחתם לפני כשמונה שנים, הסדיר את כל ענייני הרכוש והממון בין הצדדים, ולאחר מימוש ההסכם אין מקום לתביעה נוספת לתשלום כתובה. הבעל הדגיש כי בהסכם האשה מחלה על הכתובה, ונקבע כי לא תהיה להם כל תביעה וטענה האחד כלפי השני.

מנגד טענה האשה שהוויתור על הכתובה בניסוח הסכם הממון, אינו מפורש אלא מופיע במשתמע, והוא חסר תוקף, ואף מסתמך על פסיקה של בית דין אחר. האשה הוסיפה ההסכם מהווה הסדר לגבי חלוקת רכוש והזכויות הסוציאליות והכספיות וכל זכויות אחרות, אולם עניין הכתובה אינו מוסכם במפורש.

הויתור על הכתובה לא הוסדר בסמוך לגירושין אלא בעת הנישואין

לאחר עיון בהסכם הממון ובכתובה, קבע כי בית הדין הרבני כי האשה מחלה על הכתובה, אולם אין ממש במחילה זו, מאחר שהיא שלא הוסדרה בסמוך לגירושין, אלא במהלך חיי הנישואין בהיות בני הזוג בשלום בית. בית הדין התרשם כי סעיף המחילה אינו יוזמה של האשה, אלא על פי בקשת הבעל שביקש לעגן זכויותיו, ומחילה שבוצעה בפיתוי הבעל אינה בתוקף. לפיכך ההוראה שנקבעה בכתובה שהמחילה לא תועיל, נכונה גם לנסיבות אלה.

בשטר הכתובה, אשר נחתם בשנת 1984, נקוב סכום של 5,000,000 שקלים ישנים שנהגו באותה עת, בלא הצמדה, ונכון להיום הסכום עומד על סך של 5,000 שקלים. בית הדין נדרש להכריע בעניין ההצמדה בכתובה, וציין כי נושא ההצמדה נתון במחלוקת בין הפוסקים ואינו חד משמעית, יחד עם זאת הסברה הרווחת היא שבעת הנישואין הבעל התחייב לתת לאשה סכום הוגן של פיצויים למקרה שהיא תגורש או תתאלמן, כדי שלא תישאר חסרת כל, לכן התכוון להתחייב להצמדה.

בית הדין קבע כי במקרה זה, בהתחשב בעובדה שהאשה לא היתה זכאית לזכויות כלשהן לפי פסיקת בית המשפט, ועל פי הסכם הממון הבעל קיבל סכום הגון בתמורה להשקעותיו בנכסי האשה, ואף לאור העובדה שסכום הכתובה המוצמד עולה לסכום שאינו מגיע אף לחמישית מהסכום שקיבל הבעל, הוחלט כי יש מקום להורות על הצמדה מלאה של הסכום. בנסיבות אלה קיבל בית הדין את התביעה וחייב את הבעל לשלם לתובעת סך של 99,000 שקלים.

תיק ‏619776/6‏