בית המשפט לענייני משפחה נדרש לדון בתביעה לפירוק שיתוף בדירה. מדובר בדירת מגורים של בני הזוג. בני הזוג בתביעה שלפנינו התחתנו כאשר במועד החתונה הייתה בבעלותה של האישה דירה אשר הגבר נשא בתשלום יחיד בעבורה על סך של 25 אלף שקלים בלבד. במהלך החיים המשותפים נמכרה הדירה ותמורתה שימשה לרכישת דירה משותפת על שם שני הצדדים.
בהמשך נרכשה על ידי הצדדים דירה נוספת, בה מתגוררת כיום האישה, כאשר היא טוענת שהרישום הכפול נועד על מנת לאשר הלוואת משכנתא משום שבזמנו משכורתה לא הייתה גדולה דיו לצורך זה. עם זאת, לטענתה נשאה היא בתשלומי המשכנתא לבדה, כאשר הגבר אינו מכחיש זאת אך טוען כי שילם את מחייתם של בני הזוג לאורך השנים.
- האם הולכה שולל וחתמה על הסכם וויתור על חלקה בדירה המשותפת
- מה גובר, הסכם גירושין שאושר ברבני או פסק דין במחוזי?
- פרשנות הסכם ממון בתביעת רכוש
- הזכות להעלות תביעות עתידיות בהסכם גירושין
במהלך השנים עזבה האישה את עבודתה בגיל 49, לאחר 25 שנה, והחלה לחיות מכספים שנצברו בעבורה על סך כ-410 אלף שקלים. לטענתה - עזיבתה את העבודה נבעה מהצורך לטפל בבנה הקטן הסובל מקשיי למידה, אך הגבר, אשר הפך למשענת הכלכלית היחידה בבית, טען בבית המשפט כי נסיבות פרישתה המוקדמת אינם ברורות לו.
עוד טען הגבר כי אינו יודע מה עשתה אשתו בכספי פרישתה, אך לאחר שעומת עם המסמכים הודה האחרון כי חלק משמעותי מהם שימש להוצאות משותפות, לרבות רכישת ריהוט וכיסוי חובות. עוד הודה הגבר כי החל לממן את אשתו באופן מלא רק כאשר אזלו כספי הפרישה שלה.
האישה טענה כי הרקע לפירוד בין הצדדים היה התלות הכלכלית שפיתחה האישה בגבר והייתה לצנינים בעיניו.
האם הדירה תחולק באופן שווה?
האישה תבעה את פירוק שיתוף בדירת הצדדים בנהריה באופן שיוצהר כי הינה בעלים של 70% ממנה, תוך שיתאפשר לה לרכוש את חלקו של הנתבע בדירה, ולחלופין, להוציא הדירה למכירה לצד שלישי ולחלק תמורתה בין הצדדים לפי חלקיהם היחסיים. יצוין כעת כי בין הצדדים לא הייתה מחלוקת כי הזכויות בדירה רשומות ע"ש הצדדים בחלקים שווים.
על מנת להוכיח את טענותיה כי זכאית היא ל-70% מערכה של הדירה ,הציגה האישה בבית המשפט מסמך אשר בו חתום הגבר האומר כי היות והדירה נרכשה לאחר שנמכרה דירת האישה כפי שתואר לעיל, זכאי הוא רק ל-30% מערכה במקרה שיפורק השיתוף בנכס. הגבר לא הכחיש את חתימתו על המסמך, אך טען כי אין לקבלו שכן התובעת הכתיבה לו אותו בקומו משבעת אמו, ובנוסף - אין הוא הסכם ממון שאושר בבית המשפט.
בית המשפט קבע כי ההסכם שהוצג לפניו טעון אישור שכן מנוסחו ברור כי הוא נוסח כהסכם הצופה פני פקיעת נישואין (גירושין או מוות). הסכם ממון או נכסים בין בני זוג, הצופה פני סיום הקשר הזוגי בין הצדדים, חייב באישור בית המשפט על מנת שיוכל אחד הצדדים לדרוש את החלתו. בית המשפט קיבל את טענתו של הגבר וקבע כי אין בהסכם כוונת מפורשת להוציא את הנכס המדובר מתחולת חוק יחסי הממון בין בני זוג באופן מפורש, ולכן יש לפרק את השיתוף בדירה כפי שקבע המחוקק – דהיינו, באופן שבו רשום הנכס בפנקס הרישום, כלומר שווה בשווה.
הסכם ממון אשר מניסוחו משתמע שהוא הסכם הצופה פקיעת הקשר וגירושין עתידיים, חייב לבוא לאישורו של בית המשפט על מנת שיקבע על ידי ערכאה משפטית מוסמכת כי נחתם החוזה בגמירות דעת של הצדדים, כאשר הם מפנימים את תוכנו לרבות השלכותיו העתידיות. זאת ועוד, בהסכם הממון שהוצג בבית המשפט נוספו סעיפים כגון מזונות, משמורת הילדים, חלוקת מיטלטלין וכדומה. הסכמים אלו, הפורשים חלוקה מוחלטת של הרכוש, הינם הסכמים אשר מתוכנם משתמע שיום הגירושין בוא יבוא.
מכיוון שההסכם שהציגה האישה בבית המשפט לא הובא לאישורו, והיות וצפה הוא סיום הקשר ותביעת גירושין עתידית, קבע השופט כי הוא חסר תוקף משפטי ופסק שיש לחלק הנכס באופן שווה בין הצדדים.
