הסכמי גירושין הינם הסכמים מיוחדים אשר מטרתם הינה להביא את סיום קשר הנישואין בין בני זוג בהסכמה. הסכמים אלו דורשים לא רק את הסכמתם של בני הזוג, אלא גם את אישורו של בית המשפט. אי לכך, סוגיית ביטולם בעקבות הפרת ההסכם לכאורה, איננה עניין של מה בכך. אחת ההלכות המנחות בעניין זה הינה הלכת מנשה אשר התקבלה בבית המשפט העליון בע"א 105/83 מנשה נ' מנשה, פ"ד לח(4) 635.
אדם ביקש פירק שיתוף בדירה אשר הייתה בבעלות משותפת שלו ושל גרושתו. בני הזוג לשעבר היו נשואים ורכשו דירה בחלקים שווים. בינואר 1981 ערכו השניים הסכם גירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין על ידי בית הדין הרבני. בהסכם הגירושין הסדירו הצדדים עניינים רכושיים וסוגיות הקשורות לשלושת ילדיהם. בהסכם נקבע כי האישה תישא במזונותיהם ומחסורם של הילדים, עד שיגיעו לבגרות, ולאב נקבעו הסדרי ראיה.
כמו כן, נקבע כי חלקו של האב בדירה יועבר על שמם של הילדים ולא תהינה לו כל זכויות בנכס לאחר הגירושין. על מנת להבטיח את העברת הזכויות, מסר הגבר ייפוי כוח נוטריוני לעורכי דין שהוסמכו לבצע הרישום. הוסכם כי במידה ותוגש כנגד הבעל תביעה למזונות, בין אם על ידי האישה ובין אם על ידי הילדים, האישה תהיה מחויבת לשפות את הבעל על כל סכום שיחוייב בו לרבות שכ"ט עו"ד.
בני הזוג התגרשו ולאחר מכן הגישו הילדים, באמצעות אימם, תביעת מזונות עצמאית. הגבר הגיש הודעת צד ג' כנגד האישה, על יסוד השיפוי בהסכם הגירושין. יחד עם זאת, הגיש הגבר בקשה לפירוק השיתוף בדירה מכוח הפרה יסודית של הסכם הגירושין. לטענתו, האישה מנעה ממנו להיפגש עם ילדיו, ובניגוד להתחייבויותיה היא הגישה תביעה עצמאית למזונות בשם הקטינים. הגבר טען כי הוא זכאי לבטל את הסכם הגירושין, או לחילופין את הפרק המתייחס לרכוש המשותף (לרבות העברת חלקו בדירה לילדים). לטענתו, הוא זכאי לבטל את ההסכם מכוח סעיף 7(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970.
הפרדת הסכם גירושין, האמנם?
הסכם גירושין, בשל מורכבותו, איננו ניתן להפרדה לחלקים. הפרתו של חלק אחד בהסכם אינה מקמה הזכות לבטל את החלק שהופר. במקרה דנן, נקבע כי הגבר אינו יכול לבקש את ביטולו הטוטאלי של ההסכם וזאת משום שמרבית ההסכם בוצע כדין. הצדדים התגרשו, הילדים עברו לחזקתה של האישה, ויתר הוראות הרכוש המשותף בוצעו לפי המוסכם.
קראו עוד בתחום:
- הסכם ממון לאחר גירושין - אישור למרות חתימה של מיופה כוח, האמנם?
- הורים גרושים נפטרו - הילדים מסוכסכים על חלוקת רכוש ההורים
- האם יבוטל הסכם גירושין בגין שינוי בתנאי פנסיה לאחר פרישה מוקדמת?
- האם הברחת נכסים במסגרת הסכם גירושין?
למרות כי הסכם הגירושין היה מחולק למספר פרקים (עצם הגירושין, החזקת הילדים, בעיות הרכוש, מזונות הילדים), לא מדובר בהתחייבויות נפרדות אלא במרכיבי פירוק התא המשפחתי אשר מכורח המציאות קשורים ושלובים זה בזה. דהיינו, לא ניתן לומר כי ישנן התחייבויות ספציפיות העומדות מול התחייבויות ספציפיות אחרות. ההסכם אשר הונח בפני בית המשפט היה הסכם אשר דן במכלול הבעיות המורכבות אשר דרשו הסדרה, כולל חבויות וזכויות לגבי הילדים ועתידם, והרכוש המשותף.
בית המשפט קבע כי אכן ייתכן מצב בו בהסכם יהיו חבויות ספציפיות תמורת חבויות נגדיות אשר ניתן היה לבודדן ולהפרידן. עם זאת, הדברים אינם יפים להסכם נשוא התובענה. ויתורו של הגבר על הדירה לא עמד אך ורק כנגד התחייבותה של האישה לזון את הילדים. מנגד, האישה התחייבה להחזיק בילדים ולשאת במזונותיהם, אך לא התחייבה (ולא הייתה יכולה להתחייב) לכך שהילדים לא יגישו תביעת מזונות עצמאית כנגד אביהם.
הילדים לא היו צד להסכם, ועל כן ההסכם אינו מחייב אותם. בית המשפט קבע כי במידה והבעל לשעבר היה מעוניין להגביל את יכולתם של הקטינים לתבוע אותו בעתיד, היה עליו לפעול לפי הוראות סעיף 20 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962.
פני הדברים, נקבע, אינם שונים כאשר התביעה הוגשה על ידי הקטינים בשם אמם. היה על הגבר לדאוג לצרף את הילדים לתביעה העיקרית בעניין ההסכם על מנת שגורל זכויותיהם לא יתברר במסגרת סכסוך בין ההורים בלבד.
כמו כן, צוין כי ההתחייבות של האב להעביר את זכויותיו בדירה לילדים נבעה בין השאר מבעיית המדור של הילדים אשר לו הם זכאים מאביהם. יתרה מכך, עצם העובדה כי האב ביקש לקיים את הסכם הגירושין, על ידי קבלת השיפוי מאשתו לשעבר בגין התביעה, אינה יכולה לשבת בכפיפה אחת עם בקשה לביטול ההסכם ו\או הסעיפים הרלבנטיים בו הנוגעים לרכוש.
