ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ שניתנה ביום 18.12.01 לפיה דחתה ראש ההוצל"פ את בקשתה של המערערת, והורתה, כי עליה לשלם לזוכה את חוב המזונות עד לסילוק מלא של חובה.בנוסף, חייבה ראש ההוצל"פ את המערערת להמשיך ולעמוד בתנאי הסכם הגירושין ולשלם לזוכה הוצאות משפט על סך של 2000 ₪, ומכאן הערעור.
חיוב מזונות בדין העברי
בדין העברי, כאשר יש חיוב משפטי במזונות ילדים (שאינו מדין צדקה), החיוב מתייחס לאב ולא לאם. לעומת זאת, במזונות מדין צדקה, קיימת חבות שווה לאב ולאם, משום שלחובה לתת צדקה אין זמן קבוע, מכאן שאין זו מצווה שהזמן גרמה ולכן נשים חייבות בכך.
בענייננו, ע"פ סיכומי המשיב, ניכר כי הוא אינו מסוגל להעניק לקטינים כפי דרישותיהם, הוא הגיע לפתחי בית תמחוי בעיר, לקופות גמ"ח וקרנות הנדיבים וזאת על מנת להעניק לילדיו את המינימום ההכרחי, כל זאת קורה בזמן שהמערערת מבלה וסועדת בבתי יוקרה ומתפנקת ככל העולה על רוחה בבתי מלון בכל רחבי הארץ.
המגמה העולה מפסיקה זו היא, שיש להשתית את החיוב על הדין האישי ובמקביל על עקרונות הצדק והשוויון. איזונם של שני אלה נעשה ע"י אבחנה בין צרכים הכרחיים, לבין צרכים שמעבר לכך תוך צמצום מעגל הצרכים המוגדרים כהכרחיים ובהעמדתם על המינימום האפשרי, ומיונם של יתר הצרכים, כצרכים שסיפוקם מתחייב מדין צדקה שהחובה לסיפוקם על האב והאם באופן יחסי להכנסותיהם.
קרא עוד:
כאשר הילדים נמצאים בחזקת אביהם, ומצבם הכלכלי קשה, בעוד אימם במצב כלכלי איתן, יוכלו הילדים לתבוע צרכים שמעבר לצרכים ההכרחיים עפ"י דיני הצדקה ובמקרה כזה יושג האיזון שבין הוראות הדין האישי הנוקשות לדיני היושר. על אחת כמה וכמה, כאשר המערערת התחייבה בהסכם לזון את הילדים.
טענת פרעתי וטענת שיהוי
על החייב מוטל נטל השכנוע, עד סופו, להוכחת טענותיו, נטל זה אינו עובר לעולם לפתחי הזוכה. מקרה זה המערערת לא הרימה את נטל השכנוע הרובץ לפתחה. הקריטריונים לדחיית התביעה מחמת שיהוי הם שניים, ראשית, כאשר השיהוי כמוהו כזניחת זכות התביעה או כוויתור על הזכות, ושנית אם עקב השיהוי הורע מצבו של הנתבע.
בענייננו, מדברי המשיב נראה כי לא זנח ולא ויתר על זכותו לתבוע את המערערת אלא, בשל לחציה של המערערת , דחה המשיב את תביעתו לשעה נוחה יותר ועתה משכלו הקיצים והבין כי לא יארע לו כל רע – הגיש תביעתו. כמו כן, מסיכומי המערערת, אין עדויות על כך כי בגין השיהוי הורע לכאורה מצבה ו/או נפגעה אפשרותה להוכיח את טענותיה.
לסיכום,
מצבו הכלכלי של הזוכה בכי רע, בעוד מצבה הכלכלי של המערערת שפיר ביותר. על המערערת מוטל חיוב בתשלום מזונות ע"פ הדין האישי בכפוף לדיני היושר. כמו כן, במקרה דנן, למשיב היו סיבות טובות, שאינן תלויות בו, שבגינן נאלץ להשהות את הגשת תביעתו.
