חוק זה קובע כי נישואין וגירושין בין בני זוג יהודיים בישראל חייבים להתבצע באמצעות בית הדין הרבני, ולפי החוק זוג יהודי שהתחתן בנישואים אזרחיים ומעוניין להתגרש בישראל, חייב לעשות זאת בבית הדין הרבני.
1. בית הדין הרבני הוא בעל הסמכות הבלעדית לדון ולשפוט בענייני נישואין וגירושין של בני זוג יהודים שהם אזרחי מדינת ישראל או תושביה.
2. דיני הנישואין והגירושין של בני זוג יהודים ייערכו על פי "דין התורה" והם בסמכות של בית הדין הרבני. דין התורה הוא כל הדינים וההלכות שנאספו במהלך הדורות על פי פרשנותם של בתי הדין הרבניים.
3. תביעת גירושין תוגש לבית דין הרבני והוא ידון בכל פרטי התביעה, כולל תשלום המזונות לילדים ולאשה, חלוקת רכוש, תנאי משמורת וכדומה. זוג שהתחתן בנישואים אזרחיים חייב להגיש תביעה בבית הדין הרבני על מנת להתגרש בישראל.
4. אישה יהודייה המעוניינת לקבל מזונות שאינם ניתנים במסגרת הגירושין, תגיש תביעה לבית דין הרבני והוא יהיה בעל הסמכות הבלעדית לדון בתביעה, אם מתקיימים התנאים הבאים:
א. הבעל הנתבע גר בישראל.
ב. בני הזוג הם אזרחי המדינה.
ג. מקום המגורים של האשה התובעת הוא ישראל, והיא חיה בארץ לפחות שנה אחת.
ד. מקום המגורים המשותף והאחרון של בני הזוג הוא ישראל.
ה. התובע הוא אזרח ישראלי.
4ב. בית משפט מוסמך במדינה אחרת מחוץ לישראל, רשאי לדון בתביעה לגירושין אזרחיים בין בני הזוג. אם הוגשה תביעה לבית משפט במדינת חוץ, לפני שניתן הגט, בית הדין הרבני לא יהיה מוסמך להכריע בגירושין אזרחיים.
5. לבית הדין הרבני שיפוט יחודי בעינייני מתן חליצה, שהוא טקס דתי המתקיים לפני רבנים כאשר אלמנה עם ילדים נזקקת לאישורו של אחיו של בעלה (היבם שלה) על מנת להינשא לגבר אחר. לבית הדין הרבני הסמכות הבלעדית לדון בתביעה למתן חליצה, ולקבוע את דמי המזונות לאשה עד יום טקס החליצה.
6. בית הדין הרבני רשאי לכפות מתן גט על בעל המסרב לתת גט לאשתו, ועל לאישה המסרבת לתת גט לבעלה. אם פסק הדין לא ימומש תוך 60 יום, רשאי בית משפט מחוזי לכפות מאסר על המסרבים בכדי שייצייתו לו.
7. בית הדין הרבני רשאי לכפות מתן חליצה על יבם המסרב לשחרר את אשת אחיו המנוח, במקרה והאדם לא מילא את הצו תוך שלושה חודשים, ניתן לכפות עליו מאסר.
8. פסקי דין שניתנו למסרבי גט הם סופיים ולא ניתן לערער עליהם. כלומר, בית המשפט המחוזי חייב לפעול בהתאם להחלטות בית הדין הרבני בעניינים אלה.
10. פסק דין שניתן, אחרי הקמת המדינה ולפני תחילת תוקפו של חוק זה, יבוצע על פי הוראות חוק זה.
11. הממונה על ביצוע הוראות החוק הוא שר המשפטים, הרשאי להתקין תקנות לביצוע החוק, בהסכמתו של נשיא בית הדין הרבני הגדול.
