תביעה זו הינה תביעה המוגשת ע"י הקטינה באמצעות אמה לחיוב אביה הנתבע במזונות ילדים. אם הקטינה והנתבע רווקים, ובעקבות קשר רומנטי ביניהם נולדה הקטינה. הקשר הרומנטי שבין אם הקטינה לנתבע פסק טרם לידת הקטינה. עפ"י התביעה הנתבע ביקש לחדש את הקשר אולם אם הקטינה סירבה.
הנתבע מחוייב במזונות בתו לכיסוי צרכיה הבסיסיים מחוייבות מוחלטת. מעבר לכיסוי צרכים בסיסיים מחוייב הנתבע אם אמיד הוא, במזונות מכח "דין צדקה" מחוייבת גם האם אם אמידה היא. אם הקטינה דנן, איננה אמידה לענין חיוב במזונות הקטינה. עפ"י תלושי משכורת של הנתבע שכרו הוא כ-5,000 ש"ח בממוצע, סכום זה מורה גם על פוטנציאל ההשתכרות של הנתבע.
במקרה דנן, צרכי הקטינה המינימליים הם בסך של 1,400 ש"ח לחודש: 800 ש"ח למזון, 150 ש"ח לביגוד והנעלה, 300 ש"ח להוצאות מדור, 50 ש"ח לתרופות, 100 ש"ח לספרים צעצועים וצרכי התפתחות, סה"כ 1,400 ש"ח.
עם זאת, רק למי ששילם עבור מזונות הקטין תעמוד זכות התביעה על מזונות אלה מהאב. אם הקטינה טוענת כי היא זו שנשאה במזונות הקטינה מיום היוולדה. כאמור, אם הקטינה אינה עובדת וכל הכנסתה היא מקצבת הבטחת הכנסה בסך של 2,300 ₪, כולל קצבת ילדים. דא עקא, עפ"י כתב התביעה ההוצאות עבור הקטינה הן בסך של 4,750 ₪ בחודש, לא כולל מדור. הנה כי כן, מגרסת אם הקטינה עולה בבירור כי כלל לא היה ביכולתה לעמוד בתשלום ההוצאות עבור הקטינה, העולות בהרבה על הכנסתה.
המסקנה המתבקשת הינה, אם כן, כי אם הקטינה איננה זו ששילמה עבור מזונות הקטינה, ומשכך לא עומדת לה זכות תביעה כנגד הנתבע להחזר הוצאותיה עבור הקטינה.
תביעה למזונות עבר
מתוך ציפייה לשלום בית, אין האישה עומדת על מלוא זכויותיה לשעבר, ולמעשה מוחלת עליהן. דין זה, הנוגע למזונות האשה עצמה, הורחב והוחל גם על הוצאות שהוציאה האישה למזונות הילדים. ברם, באשה גרושה או אשה פנויה שילדה לגבר זר החזקה הפוכה.
נשים אלה שעמדו ופרנסו את ילדי הבעל לשעבר או הגבר הזר הן בחזקת שאינן מוחלות. משמע, גרושה, רווקה, וכך גם כל אדם או גורם אחר שהוציא מכספו לצורכי מזונות קטין, יכולים לחזור ולתובעם מאבי הקטין.
בנסיבות העניין ניתן לפרש את התנהגות אם הקטינה כ"מחילה" על החזר הוצאות שהוצאו עבור הקטינה במהלך התקופה שקודם הגשת התביעה. אמנם, "חזקת המחילה" אינה חלה לגבי ילד שנולד מחוץ למסגרת הנישואין, אך אין זאת אומרת כי בהקשר זה קיימת חזקה מקבילה של "העדר מחילה".
מדברי הצדדים עולה בבירור כי עד לפתיחת ההליכים המשפטיים דנן לא היתה לנתבע כל מעורבות בחיי הקטינה; הוא לא נרשם כאביה ופגש אותה רק פעמיים במהלך התקופה שמיום הולדתה ועד לתחילת הסדרי הראייה במרכז הקשר. בכל הנוגע לתשלום המזונות בתקופה שקודם הגשת התביעה - אם הקטינה לא טענה דבר ביחס להתנהלות הנתבע והסתפקה בדרישה סתמית להחזר הוצאותיה.
יתרה מזאת, אם הקטינה לא טענה ואף לא עולה מדבריה כי נקטה פעולות כלשהן לקידום רישום הנתבע כאב הקטינה, לקיום הסדרי ראייה כלשהם בינו לבין הקטינה או לתשלום מזונות עבורה. ככלל, הרושם העולה מדברי אם הקטינה הינו כי היא מצידה - ובמנותק מהתנהלות הנתבע בהקשר זה - לא הייתה מעוניינת ליצור קשר או קישור כלשהו בין הנתבע לקטינה, ולפיכך נמנעה מלפעול לקידום הנושא וזאת גם במחיר הויתור על מזונות הקטינה.
התביעה דנן – לחיוב הנתבע במזונות הקטינה ובתשלום מזונות העבר - הוגשה למעלה משנה וחצי מיום הולדת הקטינה ורק לאחר שהנתבע נקט יוזמה מצידו והגיש תביעת אבהות ותביעה להסדרי ראיה.
הנה כי כן, אם הקטינה השתהתה בהגשת התביעה דנן, ולא בכדי, אלא נוכח הסתייגותה מקיום קשרים בין הנתבע והקטינה וכחלק מנסיונה לפעול – על דרך המחדל – למניעת קשרים אלו. בנסיבות אלו, יש לראות את אם הקטינה כמי שמחלה על הוצאותיה עבור הקטינה בתקופה שקדמה להגשת התביעה, לו אכן היה מוכח שהוציאה הוצאות אלה, דבר שכאמור לא הוכח, ואיננה יכולה לקום ולדרוש החזר בגינן עתה, ומשכך דין התביעה להחזר הוצאות עבר של אם הקטינה - להידחות.
לסיכום,
הנתבע ישלם לידי אם הקטינה עבור הקטינה סכום של 1,400 ש"ח לחודש מדי ראשון לחודש. הנתבע ישא שווה בשווה יחד עם אם הקטינה בתשלומים עבור הקטינה לצרכים רפואיים אשר אינם מכוסים על ידי ביטוח רפואי, חוג אחד, שיעורי עזר, קייטנה אחת לשנה, צהרון, מעון, אולם בענין צהרון ומעון סכום השתתפות הנתבע לא יעלה על 500 ש"ח לחודש. קצבת הילדים מהמוסד לביטוח לאומי תשולם לידי אם הקטינה בנוסף לכל תשלום אחר, שכן היא המטפלת העיקרית בקטינה.
