זכות תביעת מזונות עצמאית על ידי הקטינים

בתי המשפט לענייני משפחה, ובתי הדין הרבניים, דנים מדי יום בעשרות מקרים בהם קיימת מחלוקת בין בני זוג ומתקיים ביניהם הליך גירושין. הליך גירושין איננו עומד לבדו בחלל הריק, מדובר בהליך משפטי אשר ממנו נגזרים נושאים נוספים כגון משמורת ילדים, הסדרי ראיה, מזונות ילדים, רכוש משותף, פיצויים וכדומה.

כאשר לבני הזוג יש ילדים משותפים, מקופלות במסגרת הגירושין החלטות גורליות בדבר עתידם, הן מבחינת מקום מגוריהם והן מבחינת מימון צרכיהם. לעיתים, הורים מתגרשים מחליטים לעשות את הפרידה על ידי הסכמה וזאת בהתאם לעריכת הסכם גירושין.

הסכם זה אמור לעגן את כל המחלוקות בין הצדדים ובמסגרתו יכולים הצדדים להגיע, מחוץ לכותלי בית המשפט, להסכמות בדבר פקיעת נישואיהם והשלכותיה המשפטיות והכלכליות.

הסכמי גירושין, בשל חשיבותם המשפטית והגורלית, חייבים לבוא לאישורו של בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני. לאחר אישור זה, ניתן להסכם תוקף של פסק דין והצדדים מחויבים לפעול על פיו. האם מדובר בחובה גם כלפי הקטינים, אשר עניינם הוכרע בהסכם, אך קולם לא תמיד נשמע.

הלכה פסוקה היא כי הקטינים אינם קשורים בהסכמת הוריהם במסגרת הסכמי גירושין. מדובר בזכות השייכת לקטינים, ולהם בלבד, ואין ההורים יכולים לחתום בשמם על גבי ההסכם. תולדה מכך היא כי פסקי דין בין הוריהם של קטינים אינם מחייבים את הקטינים והללו יכולים להגיש לאחר מכן תביעה עצמאית.

      קראו עוד בתחום:

• סעיף שיפוי בהסכם גירושין
• ביטול סעיף שיפוי בהסכם גירושין שאושר וקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני
• תביעת מזונות עצמאית לאחר אישור הסכם גירושין, האמנם?
• החלטה בבקשה למינוי אפוטרופוס לדין לקטין

• תביעה להקטנת מזונות שנקבעו בהסכם גירושין ושאושר בביה"ד הרבני

השופט זוסמן התייחס לכך בפסיקתו בבר"ע 120/69 שרגאי נ' שרגאי – "הסכם בין הורים אשר עוסק במזונות ילדים איננו הסכם מחייב אלא כלפי החתומים עליו שהינם ההורים. הסכם זה איננו סוגר את דלתות בית המשפט בפני הקטין ורשאי הוא להגיש תביעה עצמאית למזונותיו נגד אביו, גם בניגוד לתנאי ההסכם".

ההיגיון אשר עומד מאחורי הלכה זו הוא כי יש למנוע מהורים להפוך את ילדיהם לצד בהליך הגירושין אשר משמש לשיפור עמדות וסחיטת כספים. לדוגמא, ייתכן והאם תגיע להסכמה בדבר הפחתת דמי המזונות בתמורה לזכויות אישיות בדירת המגורים המשותפת. במקרה דנן, האם מרוויחה זכויות בנכס מקרקעין על שמה, ואילו הקטינים מאבדים ממזונותיהם. למעשה, כאן המקור להפרדה בין תביעות רכוש בין בני זוג, לבין תביעות למזונות. כל אימת שלא ננקט בבית המשפט הליך לגבי מזונות הקטינים, אשר נבחן באופן ספציפי ובהתאם לעיקרון טובת הילד, יכולים הקטינים לפנות בעצמם לערכאות המשפטיות.

 
סעיפי שיפוי

תביעת מזונות של קטינים, גם כאשר היא עצמאית ונפרדת, איננה מוגשת על ידי הקטינים בעצמם. למעשה, התביעה מוגשת על ידי האפוטרופוס הטבעי על הקטינים שהוא ההורה המשמורן (לרוב – האם). אי לכך, ישנם הסכמי גירושין רבים אשר כוללים סעיפי שיפוי.

סעיפים אלו קובעים כי במידה ותוגש על ידי הקטינים, באמצעות האם, תביעה להגדלת דמי מזונות, יהיה על האם לשפות את האב בסכום התביעה או חלקה. למעשה, מדובר בהסכמה אשר נועדה להגביל את הגשת התביעות העצמאיות על ידי הקטינים. כאן המקום לציין כי בתי המשפט מרבים למתוח ביקורת על סעיפי שיפוי אלו, המשמשים למעשה כסעיפים עוקפי חוק וההלכה.

כמו כן, הלכה פסוקה היא כי האם איננה חייבת לשפות את האב בסכום התביעה עד אשר יהיה בידה האפשרות הכלכלית לעשות כן. הרציונאל העומד מאחורי הלכה זו הוא עיקרון טובת הילד. במקרים בהם האם עלולה להיפגע כלכלית מהגשת תביעת מזונות עבור הקטינים, עלול אינטרס הקטינים להיפגע אף הוא (שכן הם חיים תחת קורת הגג של האם והיא אמורה לדאוג לכל מחסורם).