בית המשפט לענייני משפחה נדרש לבחון האם יש לחלק בין אב ואם את הוצאות הצהרון של בתם המשותפת, בת ה-4, אשר גרה עם אמה. האב טען כי אין להטיל עליו תשלום כלשהו בנוגע לצהרון, וזאת משום שגם כך הוא קורס תחת העול הכלכלי. האישה טענה כי מדובר בהוצאה הכרחית והימנעות מחלוקתה בין הצדדים לא הייתה יכולה להתיישב עם חובותיו של האב כלפי בתו בהתאם להוראות הדין העברי.
בית המשפט בחן את יכולת השתכרותם של הצדדים, את צרכיה של הקטינה וכן את גובה המזונות המקיסמאלי אשר ניתן להטיל על האב תוך הותרת סכומים בסיסיים למחייתו. בפסק הדין נקבע כי הוצאות הקיום ההכרחיות של הקטינה הוערכו בכ-1,300 שקלים לחודש. כמו כן, האב חויב להשתתף גם במדור הקטינה והחזקתו בסך של 800 ₪ בחודש. בנוסף, בית המשפט חייב את האב גם בהוצאות הקשורות בעלות הגן בגובה של 300 ₪ לחודש. לסיכום, נקבע כי האב צריך להעביר לאם 2,400 שקלים מדי חודש בגין מזונות בתו. כמו כן, נקבע כי האב איננו יכול לשלם יותר מ-2,400 שקלים, וזאת בהתחשב במשכורתו הנמוכה ונשיאתו בחובות משותפים שנותרו לפתחו לאחר הגירושין.
האם יש להתחשב בכך שמדובר בקטינה בגיל הרך?
בית המשפט ציין כי ברור ששהותה של הקטינה בצהרון אפשרה את הישארותה של האם בעבודתה משמונה בבוקר עד חמש בערב. כמו כן, נקבע כי בהתחשב בגילה של הקטינה (בת 4), ונסיבות המקרה, עסקינן ב"הוצאה חיונית ומוצדקת". השופט אף הוסיף כי האב לא היה יכול להחזיק בקטינה בשעות הצהריים לאור עבודתו. בית המשפט התייחס גם לכך שעלות הצהרון לא הייתה כה גבוהה, וכן כי מדובר בעלות זמנית עד לכניסתה של הילדה לכיתה א' בעוד כשנתיים.
קראו עוד בתחום זה:
- תשלום מזונות ילדים על ידי גבר מובטל, האמנם?
- התחשבות בפרנסת אישה בקביעת מזונות ילדים
- אכיפת הסכם גירושין שלא אושר רק בנוגע למזונות הילדים, האמנם?
- שינוי מזונות ילדים אשר גובשו בהסכם גירושין
בנסיבות אלה, נקבע כי הצהרון איננו חיוב הכרחי אלא חיוב מדין צדקה. חיובים אלה, על פי הדין העברי, מושתים על ההורים בהתאם להכנסותיהם ויכולתם. אי לכך, נקבע כי הצהרון ישולם במלואו על ידי האם, וזאת למרות שעסקינן בילדה שהינה בגיל הרך ומוגדרת כ"קטני קטינים".
השופט הגיע למסקנתו הנ"ל "מכוח עיקרון השוויון, התחשבות בכבוד האדם (של האב), שיקולי הגינות והגיון ואיזון כולל של הכנסות הצדדים", כפי שנכתב בפסק הדין. בפסק הדין צוין עוד כי קביעת דמי מזונות ילדים איננה יכולה להתעלם מנסיבות המקרה הספציפי למרות מהכנסתם של הצדדים וצרכי הקטינים. הלכה פסוקה היא כי "שיעור סביר של חיוב במזונות יקבע על דרך של איזון כולל של הכנסת המשפחה מכל המקורות, תוך התחשבות ביכולת של כל אחד מהצדדים מול הצרכים".
כמו כן, צוין כי ישנם מקרים בהם בית המשפט מתבקש ליישם מגמה "גמישה" זו גם כאשר מדובר בקטני קטינים. בית המשפט דחה אפוא את טענותיה של האישה כי חיובה באופן מלא בצהרון הילדה ירוקן למעשה את הדין העברי מתוכנו. בפסק הדין נקבע כי "עניין הצהרון יכול להיתפס כחיוב מדין צדקה חרף גילה של הקטינה והדבר נתון לשיקול דעת שיפוטי של היושב בדין".
