תמ"ש 46820-03-10 אלמוני נ' פלונית
תופעת סרבנות הגט בנישואין יהודיים הינה - לצערנו - עניין נפוץ ביותר. היות והליכי גירושין בישראל כפופים לסמכותם הבלעדית של בתי הדין הדתיים, לא ניתן לפסוק גירושין באופן מוחלט כאשר אחד הצדדים מסרב לקבל או לתת את הגט. על פי רוב, סרבנות גט נתפסת על ידי הציבור כסרבנות מצידו של הבעל "הנקמן". היות והבעל הוא זה אשר נותן את הגט, פעמים רבות גברים מסרבים לתת לאישה את הגט ובכך הם מותירים אותה עגונה. עגינות הינה "מכה קשה" עבור האישה וזאת משום שהיא איננה יכולה להינשא לאחר וכל ילדיה יהיו רשומים על שמו של בעלה הרשמי (ואם לא - יוגדרו כממזרים).
קראו עוד על סרבנות נשים לקבל גט:
- פיצויים לבעל בגין סרבנות גט מצד האישה במשך 8 שנים
- פיצויים למסורב גט למרות אישור לשאת אישה אחרת
- סרבנות גט במשך 51 שנים - עתירה לבג"צ
- מסרבת להתגרש? האם ניתן לשלול מזונות אישה בשל חוסר תום לב?
חשוב להדגיש כי סרבנות גט יכולה להיות גם מן הצד השני. דהיינו, סרבנות מצד האישה לקבל את הגט. בתי הדין הדתיים לא יאשרו גירושין כאשר הם נעשים באופן חד צדדי ומבלי שהאישה מסכימה לקבל גטה. במקרים אלה, הבעל הינו זה אשר נותר "עגון" לאשתו. בכל מקרה בו קיימת סרבנות גט - בין אם מדובר בסרבנות נשית ובין אם עסקינן בסרבנות גברית - הצד אשר נפגע מהסרבנות יכול לתבוע פיצויים מבן זוגו. להלן דוגמא למקרה כאמור.
מי לא הסכים לגירושין?
מדובר בתביעת נזיקין בבית המשפט לענייני משפחה אשר הוגשה על ידי גבר כנגד אשתו וזאת לאחר שהאחרונה לא הסכימה לקבל את הגט במשך כ-30 שנה. בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קיבל את התביעה ופסק לטובתו של הבעל פיצויים בסך 100,000 שקלים. מדובר בבני זוג אשר נישאו כדת משה וישראל בשנת 1970. במרוצת השנים, נולדו להם ארבעה ילדים.
לאחר כ-13 שנות נישואין, הבעל עזב את הבית. הבעל טען כי האישה סירבה לקבל את הגט, למרות שהנישואין נותרו כקליפה ריקה, וזאת משום שהיא ביקשה למצות זכויות רכושיות שונות. האישה טענה כי בעלה היה זה אשר גרם לעיכוב בגט, והוא "לא פעל במשך שנים להסדרת הליך הגירושין". בית המשפט קיבל כאמור את התביעה. בפסק הדין נקבע כי אין ספק שסרבנות למתן או קבלת גט הינה עוולה אזרחית. לדוגמא, מדובר בהפרת חובה חקוקה, רשלנות, הפרת הוראות חוקיות ופגיעה של ממש בעקרונות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
בית המשפט: "שימוש לרעה בגט"
"סרבנות גט הינה תופעה אשר לא ניתן להגדירה כפחות מבזויה", קבע השופט נחרצות, "מן הראוי כי היא תעלם ממחוזותינו". השופט הוסיף כי האפשרות שסרבן גט לא יסכים לפרק את הנישואין ובכך הוא יחזיק בבן זוגו כבן ערובה, איננה מתקבלת על הדעת. יתרה מכך, הודגש כי הדברים חמורים שבעתיים כאשר עומדות מאחוריהם תביעות רכושיות שברור שניתן להמשיך ולדון בהם גם לאחר מתן הגט. דהיינו, עסקינן בסרבנות לשם נקמנות, הא ותו לא. בית המשפט קבע כי מדובר בסוג של סרבנות גט אשר יש להיאבק בו במלוא העוצמה.
במקרה דנן, השופט, דניאל טפרברג, קבע כי האישה לא ביקשה להגיע לשלום בית ובעדותה היא חשפה בעצם את המניעים אשר עמדו מאחורי התנהגותה. הודגש כי האישה העידה שאם בעלה היה נותן לה את הדירה המשותפת, היא הייתה נותנת לו בתמורה את הגט. דהיינו, הוכח ברייש גליי כי האישה הייתה מעוניינת בנכס והתנתה את פיתרון עגינות הבעל בהעברת הזכויות על הדירה.
השופט קבע כי מדובר ללא ספק ב"שימוש לרעה בגט", וזאת גם לאחר שהבעל הביע את רצונו במשך שנים לסיים את קשר הנישואין. "הנתבעת החזיקה את הגט בידה כקלף מיקוח ותוך כדי כך גרמה לנזקים לתובע, במקרה הטוב בעצימת עין, ובמקרה החמור - בכוונת זדון". בית המשפט פסק לטובת התובע פיצויים בסך 25,000 שקלים לכל שנת סרבנות מאז שנת 2003. דהיינו, ניתן לראות כי כאשר מדובר בסרבנות גט, סכום הפיצויים יכול להיקבע ביחס ישיר לנזק שנגרם לבן הזוג ה"עגון" ולתקופת הסרבנות.
