מסורבת גט - סיפור אישי

"לאחר 8 שנים מתישות קיבלתי גט". כך אמרה אסתר (שם מלא חסוי), מסורבת גט לשעבר, שלאחר תהליך קשה ומתיש של שנים קיבלה את הגט המיוחל.

אסתר ישבה על הבמה שהוכנה בקפידה עבור באי הכנס "זוגיות מתוך כבוד הדדי והסכמי טרום נישואין", שנערך השבוע באוניברסיטת בר-אילן לרגל יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים. לצדה ישבה הדסה, מסורבת גט נוספת, ושתיהן סיפרו את סיפוריהן הכואבים. על מנת להגביר את המודעות לנושא סרבנות-הגט בישראל הסכימו השתיים לחשוף בפני הקהל את סיפוריהן, משימה שלחלוטין אינה קלה. בשל הקושי והחשש, הופיעו השתיים בשמות בדויים וסרבו להחשף למצלמה.

      קראו גם:

• מה יהיה עונשו של אדם אשר התיר נישואיו באופן חד צדדי?
• תביעה לגביית מזונות קטינים מהורי האב

• סרבן גט ישלם פיצויים על סך 377 אלף שקלים

• תביעה לקבלת דמי שימוש ראויים מאישה המסרבת לפנות את הדירה
• פיצויים לגבר מסורב גט

את הכנס הנחתה מרב מיכאלי, מי שידועה בעצמה כפעילה למען זכויות הנשים, ומתוך דבריה במהלך הערב ניתן היה להבין שהנושא הנדון חשוב לה והיא מעוניינת לקדמו. בפאנל ישבו ד"ר רות הלפרין- קדרי, ראש המרכז לקידום מעמד האישה באוניברסיטת בר-אילן, הטוענת הרבנית (עורכת דין של ההלכה המייצגת אנשים הבאים להתגרש בבית הדין הרבני. תפקיד זה נפתח לנשים רק ב- 1993 - א.ס) רחל לבמור, ותניא ציון, רכזת הדרכה של הארגון "מבוי סתום", הנלחם למען זכויות העגונה ומסורבות הגט. האולם היה מלא עד אפס מקום ואנשים אף ישבו במעברים על המדרגות. על כך המארגנת ד"ר הלפרין-קדרי אמרה, שהיא שמחה על ההיענות הגדולה ושבשנה הבאה הכנס יתקיים באולם גדול יותר.

לפני שתקראו את הסיפורים הכואבים של אסתר והדסה כדאי שתדעו כמה דברים:

’עגונה’ היא אישה שבעלה עזב אותה ללא תהליך של גירושין ואי אפשר לאתרו. ’מסורבת גט’ היא אישה אשר בעלה מסרב להתגרש ממנה ולתת לה גט. על-פי הדת היהודית, רק לגבר ניתנה הזכות לסיים את הנישואין ולתת גט לאישה ולא להיפך. קיימת הערכה, שכיום ישנן כ- 18 נשים עגונות ומעל 10,000 מסורבות גט בישראל. רוב הנשים מסורבות הגט הן נשים שעברו אלימות מילולית ו/או פיזית מצד בעליהן.

אסתר היא אישה נאה ומטופחת בת 37 בעלת חיוך גדול וכובש. היא נישאה בגיל 23 לבחיר ליבה, ולאחר לידת בנם השני היא התחילה לזהות סימנים של אלימות מילולית ופיזית אצל בעלה כלפיה ולכן לאחר 4.5 שנות נישואין החליטה לעזוב אותו. בעלה לא היה מוכן לשמוע על כך ואיים עליה יותר מפעם אחת, שיהרוג אותה אם תעשה זאת. בסופו של דבר היא עזבה עם ילדיה בליווי משטרתי.

מכאן ואילך, במשך 8 שנים, היא ניסתה לגרום לו לתת לה גט, אך במקום זאת הוא נעלם לאחר משיכת כספים רבים מחשבונם המשותף. הסיפור הסתיים לבסוף עם פסיקת בית הדין הרבני העליון, שהחליט לחייב את הבעל במתן גט על ידי הטלת סנקציות כמו שלילת רישיון נהיגה, הגבלת חשבון הבנק, וכד. הבעל נעלם, המשטרה עצרה אותו והוא סופסוף הסכים לתת גט, אך לא לפני שהספיק להעביר לרשותו את כל רכושם המשותף. אסתר היתה מוכנה לכל, העיקר שייתן לה גט וישאיר לה את הילדים. "למרות שנשארתי ללא כסף ואני חיה מתחת לקו העוני, סופסוף יכולתי לחייך" אמרה אסתר.

הדסה, בת 36, אם לשבעה ילדים, נישאה בגיל 17 לגבר אשר שידכו לה, עברה אחריו מבריטניה, לארה"ב ואחר כך לישראל. "תמיד רציתי לעלות לישראל", היא אומרת "אבל קשה לעשות זאת עם שבעה ילדים". בעלה לא חשב כך, והם עלו לישראל על פי החלטתו. מאז הגעתם לישראל ב-1996 חלה הידרדרות רצינית ביחסיהם. לאחר שעשתה כמה ניסיונות לשקם את היחסים למען הילדים ללא הועיל, ביקשה גט, אך בעלה סירב לכך ואף נסע לארה"ב עם 3 מבנותיהם, מעשה שנחשב מבחינת החוק לחטיפה.

הוא נתפס וישב בכלא בארה"ב והדסה, בניסיון נוסף להציל את המצב, נסעה לשם על מנת לעזור לו. במקום לשקם את הנישואין ולקבל את עזרתה, החליט בעלה להעביר את ביתם בישראל לצד שלישי ובעצם כך להשאיר את המשפחה ללא בית. הדסה, שהתנגדה לכך, נסעה בחזרה לישראל על מנת לשמור על ביתה. בעלה קיבל זאת כבגידה בו ומאז הוא מסרב לתת לה גט. הפרשייה נמשכת כבר 7 שנים.

אם שני הסיפורים הללו גרמו לכם לתחושת אי נעימות, אתם לא לבד. תוך כדי שמיעתם, השתרר באולם שקט שאחר כך גרר אחריו גם תדהמה גדולה. איך היא לא ראתה את זה קודם?, תהו היושבים באולם, איך היא הסכימה לחזור אליו? איך קורה שבמדינה שלנו, במאה ה- 21, קורים דברים כאלה?

הפתרון שהוצע בכנס הוא חתימה על "הסכם טרום נישואין": מסמך בעל תוקף משפטי והלכתי, המחייב את בני הזוג. הוא נחתם לפני החתונה ובו מוגדרים התנאים לפיהם ייפרד הזוג במקרה של גירושין. כלומר, זהו מסמך שוויוני ולכן הבעל הוא לא הקובע היחיד יותר. לדברי תניא ציון, מסמך זה ימנע הרבה בעיות לזוגות בעתידם, ואין צורך לחשוב עליו כמבשר רעות אלא כהבנה שדברים יכולים להסתדר בצורה בלתי מתוכננת וצריך להיות מוכן לכך מראש על מנת שהסיום יכבד את שני הצדדים.

גם אסתר וגם הדסה הן תומכת נלהבות של חתימה על ההסכם, כי הוא היה מונע מהן שנים של סבל כמסורבות גט, שאצל הדסה עדיין לא הסתימו.

על האלימות כלפי נשים אנו שומעים הרבה באמצעי התקשורת, אך גם סירוב לתת גט הינו סוג של אלימות כלפי הנשים, מעצם המניעה מהן חיים שלווים והעברתן מסכת ייסורים ארוכת שנים. לכך, לצערנו, יש מודעות פחותה בציבור והכנס נועד, בין השאר, להגביר מודעות זו וליצור הד תקשורתי. אמנם, גם המארגנות יודעות שחתימה על הסכם טרום נישואין הוא לא משהו שכולם ששים לבצע, אך הן מקוות לשנות זאת על מנת למנוע הישנות מקרים כמו אלו של אסתר והדסה, ורבים אחרים.

* הנתונים המפורטים בכתבה הובאו על ידי ארגון "מבוי סתום