תביעה שהגישה אשה, נגד בעלה לשעבר, לפסיקת שכר ראוי בגין משמורת ילדים. הצדדים נישאו זל"ז על פי הדין השרעי בשנת 1985. לצדדים נולדו שתי בנות. בכתב התביעה טענה האשה כי מאז 6/03 ועד היום המשמורת על הקטינות מצויה בידיה. האיש אינו נוטל שום חלק בגידולן של הקטינות. לכן סבורה האשה כי היא זכאית לשכר ראוי בגין גידולן החל מ-6/03 ועד הגיען לגיל 18.
מה קובע הדין המוסלמי?
בדין המוסלמי יש אפשרות לחייב בתשלום שכר בגין טיפול בקטינים. שכר זה אינו נחשב לחלק ממזונות הילדים או האם, אלא מהווה תשלום נפרד.התנאים לזכאות האם לשכר בגין טיפול בילד הם אלה,
במצטבר: "א. האם התגרשה מהאב. ב. תמה תקופת העדה, "הספירה", דהיינו תקופה של שלושה חודשים לאחר הגירושין שנועדו לוודא כי האם אינה בהריון ממגרשה. ג. האם לא נישאה לאדם שאינו "מחרם", דהיינו שאינו אסור לנישואין עם הילד...".
חוות הדעת מפרטת את המקרים בהם מאבדת האשה את הזכות לשכר בגין טיפול בקטינות: אם לא מתקיימים התנאים המזכים לקבלת שכר בגין טיפול בילד, כמפורט לעיל. במקרה שהאשה, המתנדבת, הינה "מחרם" של הילד (דהיינו, אסורה לנישואין עמו), כשהאב אינו חסר אמצעים. במקרה שהאב אינו בעל אמצעים זכאית האם לדמי טיפול אפילו הוצעה אשה, מתנדבת, שהינה מחרם של הילד.
במקרה דנן, אין האשה זכאית לשכר בגין טיפול בקטינות. האשה הודתה כי על פי ההלכה השרעית הזכאות לשכר בגין משמורת היא עד גיל 9. במועד הגשת התביעה הקטינות עברו גיל זה, ומסיבה זו בלבד אין האשה זכאית לשכר בגין טיפול בקטינות. האשה לא הוכיחה את טענתה כי מבחינה שרעית אין מניעה מלפסוק שכר בגין טיפול לאחר גיל 9.
לסיכום,
התביעה נדחית, אין האשה זכאית לשכר בגין טיפול בקטינות. בנסיבות המקרה, ומשהודה האיש בחוב לאשה בגין מזונות הקטינות, אין לעשות צו להוצאות.
