תה"ן 55746-07-12
סוגיות הנוגעות לגירושין ונישואין בישראל נמצאות תחת סמכות מקבילה במערכת המשפט המקומית. מצד אחד, הסמכות נתונה לבתי הדין הדתיים (למשל - בתי הדין הרבניים ככל שמדובר בבני זוג יהודים). מצד שני, בית המשפט לענייני משפחה, המהווה ערכאה חילונית המתמחה בדיני משפחה, מוסמך אף הוא לבחון סוגיות אשר נוגעות לפרידות ומשפחה.
היות והסמכות המשפטית הינה מקבילה, לא אחת עולות מחלוקות בין צדדים באשר לערכאה המשפטית אשר תדון בסכסוך ביניהם. מדובר במחלוקת הידועה בשם "מרוץ הסמכויות". כפי שנראה להלן, לא מדובר רק ב"סוגיה" הנוגעת ליהודים בלבד. גם נוצרים ומוסלמים בישראל נאלצים להתמודד עם הסמכות המקבילה של בתי המשפט לענייני משפחה. להלן דוגמא למקרה כאמור.
חתונה קתולית והבעל מתאסלם
בני זוג התחתנו זה עם זו בשנת 1979. בעת החתונה, שני הצדדים השתייכו לעדה הנוצרית הקתולית. דהיינו, מדובר היה ב"חתונה קתולית" אשר הגירושין ממנה, כידוע, בלתי אפשריים. בשנת 2012, הבעל החליט לנטוש את הדת הנוצרית ולהתאסלם. כמה חודשים לאחר מכן, הבעל הגיש כנגד אשתו תביעת גירושין בבית המשפט לענייני משפחה. למעשה, מדובר היה ב"בקשה להתרת נישואין".
קראו עוד בתחום:
- בדיקת רקמות כאשר אין חשש לממזרות - ילד לאם נוצרייה מחוץ לנישואין
- החזרת קטין חטוף לאב נוצרי הגר בבלגיה
- אלימות מצד הבעל וסוגיית מזונות אישה נוצרית קתולית
- חישוב מזונות ילדים נוצרים - העדה הנוצרית הקובטית
- דין התרת נישואין אזרחיים שנערכו בפיליפינים
בין הצדדים עלתה המחלוקת הבאה - האם בית המשפט לענייני משפחה היה בר סמכות לדון בתביעת הגירושין מחמת השתייכות בני הזוג לדתות שונות, או שמא הסמכות הייתה עדיין נתונה לבית הדין הדתי הנוצרי. בית המשפט לענייני משפחה בחן את הסוגיה וקבע כי הוא נעדר סמכות לדון בהתרת הנישואין. אי לכך, הבקשה נדחתה והבעל חויב בהוצאות האישה בסך 2,500 שקלים.
עובדות המקרה
מעשה שהיה כך היה. הבעל הגיש לבית המשפט לענייני משפחה בקשה להתרת נישואין. הבקשה הוגשה בהתאם לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית). הבעל טען כי היות והוא מוסלמי, והיות ואשתו נוצריה, בית המשפט לענייני משפחה הינו הערכאה המוסמכת לדון בבקשה. הבעל הציג בפני בית המשפט תעודה אודות המרת דתו שנערכה בדצמבר 2011. כמו כן, המבקש גם שינה את דתו במרשם האוכלוסין במשרד הפנים.
מנגד, האישה הגישה בקשה לדחות את טענותיו של הבעל על הסף. בבקשה נטען כי בית המשפט לענייני משפחה נעדר סמכות עניינית לדון בסוגיה. לטענת האישה, היות ובני הזוג נישאו תחת שבטה של הכנסייה, היה עליהם גם להתגרש לפי הדינים הנוצריים.
מדוע בית המשפט קובע לדחות הבקשה?
כאמור, בית המשפט קיבל את טענותיה של האישה. ראשית, הודגש כי העובדה שהתובע בחר להמיר את דתו לאסלאם מספר חודשים עובר להגשת בקשת התרת נישואין, לא הייתה יכולה להקנות לבית המשפט את הסמכות לדון בהתרת נישואיהם של הצדדים. זאת גם כאשר השניים השתייכו במועד המדובר לדתות שונות.
סעיף 4 לפקודת העדה הדתית קובע כי דבר המרת עדה אשר נרשם כחוק לפי פקודת העדה הדתית איננו פוגע בהתחייבות אשר הייתה חלה על המומר לפני שדבר המרתו נרשם על ידי הממונה על המחוז. כמו כן, סעיף 4(2) לפקודה קובע באופן ספציפי שלמרות המרת עדה, השיפוט בענייני נישואין לאחר ההמרה יוסיף להיות בידי בית המשפט אשר שפט בעניינים המדוברים עובר להמרה. יודגש כי במקרים בהם שני הצדדים המירו את דתם לעדה אחרת, סמכותו של בית הדין הדתי משתנה. במקרה דנן, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי לא היה ספק שלשון החוק בסיטואציות כגון דא הינה ברורה ביותר. דהיינו, נקבע כי הבעל לא היה יכול לנסות ולפרש באופן אחר את הוראותיה הנהירות של הפקודה.
