על פי רוב, גברים אינם מקבלים במסגרת הסכמי גירושין את המשמורת על הילדים, קל וחומר כאשר מדובר בקטינים או קטני קטינים (עד גיל 6). למעלה מ-90% מתביעות המשמורת מסתיימות בהענקת המשמורת לאם, תוך קביעת הסדרי ראיה בין האב לילדיו וחיוב האב בתשלום מזונות. עם זאת, קיימים מקרים בהם זוכה האב במשמורת על הילדים. במקרים אלו, האם בעצם קבלת המשמורת על הילדים, מתחייב האב מול אם הקטינים ובית המשפט כי הוא מתכוון לזון את ילדיו?
קראו עוד בתחום:
- שימוש בכספים בחשבון משותף למרות פסק דין מזונות
- תביעה לגביית מזונות קטינים מהורי האב
- חישוב משכורת בתביעת מזונות ילדים
- הגדלת דמי מזונות בשל טיפולים פסיכולוגיים
ברובם המכריע של המקרים, אם לא בכולם, עולה הטענה בדבר חובת האם להשתתף במזונות הקטינים, שעברו את גיל 15, מדין צדקה כ"טענת מגן".
דהיינו, כל אימת שהאב נושא בנטל מזונותיהם ההכרחיים של ילדיו, לא תחויב האם במזונות מדין צדקה (מזונות שהם למעלה מן הצורך כגון חוגים, ביגוד, נסיעות לחו"ל וכו'). במקרה זה שוקל בית המשפט את מצבם הכלכלי של ההורים לאיזון נשיאתם בעול מזונות הקטינים, ואפשר שיפטור את האם מלשאת בנטל לאחר בדיקת מצבה הכלכלי.
הסכמתו של האב למשמורת - דינה כקבלת עול המזונות על כתפיו
בית המשפט נוטה לראות בתביעת האב למשמורת קבלה והסכמה לזון את הילדים בביתו, כשהם בהחזקתו, במשמורתו ובטיפולו. על פי רוב, פסק הדין המעביר את המשמורת לאב, בהתאם לתביעתו, הינו פסק דין למזונות המחייב אותו לזון את הילדים מכל וכל ולאו דווקא לפי צרכיהם ההכרחיים בלבד. במילים אחרות – האב איננו יכול לדרוש מהאם שיוויון כלכלי משום שנטל המזונות איננו זהה בינו לבין האם.
