רוני וליטל נישאו זה לזו ומנישואיהם נולדו להם ארבעה ילדים. בשל קרע שנתגלע בין הצדדים עזב רוני את דירתם המשותפת ושכר לעצמו דירה למגוריו כאשר בזמנים שונים הצטרפו אליו כל ילדיו.
רוני פתח בהליך גירושין כנגד ליטל ואילו ליטל הגישה לבית הדין הרבני תביעה לשלום בית, במסגרתה ניתן לה צו למידור ספציפי. ליטל עבדה במשרה חלקית כמוכרת בחנות לבגדי ילדים וקודם לכן עבדה לסירוגין ובמשרה חלקית בבתי עסק שונים כמוכרנית. חצי שנה לפי שרוני עזב את הבית' ליטל פוטרה מעבודתה ומאז איננה עובדת. ליטל תובעת מזונות אישה מרוני לאור רמת החיים הגבוהה שחיו בעת שהיו זוג. מנגד טוען רוני כי לליטל יש די ממעשה ידיה וכי אין לה זכות למזונות שכן היא "מורדת".
האם ליטל זכאית למזונות, ואם כן, באיזה שיעור?
הסמכות להכריז על אישה כ"מורדת" נתונה לבית הדין הרבני בלבד, שכן להכרזה זו השלכה על עניינים שונים לבד מסוגיית המזונות, יחד עם זאת בתי המשפט ראו בדונם בתביעת מזונות, להכריע באופן אינצידנטלי אף בשאלת היות האישה "מורדת" לצורך קביעת זכותה לקבלת מזונותיה, מבלי שתהיה בהכרעה זו כל השפעה על הסטאטוס שלה כ"מורדת".
נטל הראיה להוכחת מרידת האישה והפסד מזונותיה מוטל על הבעל. יחד עם זו, מעת שהוכחה עוּבְדַת מרידתה של האישה, עובר לשכמה הנטל להוכיח את הצדקת מרידתה. בעניינו, יש לדחות את טענותיו של רוני באשר למרידתה של ליטל. רוני לא פירט את מהות מרידתה של ליטל, ממתי החל סירובה לקיים עימו יחסי אישות ומדוע.
קראו עוד בתחום:
גישת בתי הדין הרבניים, כמו גם גישת בית המשפט האזרחי, היא בין בני זוג מתקיים איזון של זכויות הדדיות, כך מזונותיה של האישה הינן כנגד מעשה ידיה (=השתכרותה ורווחיה), לפיכך רשאי הבעל לקזז מתוך חיובו לספק צרכי האישה את מעשה ידיה.
בין בני זוג מתקיים מארג שלם של חובות וזכויות שתכליתם קיומו היציב והבריא של התא המשפחתי. כנגד חובתו של הבעל לפרנס את אשתו ובני ביתו נקבעה חובתה של האישה לסייע לו בדבר.
בנסיבות בהן האישה נהגה לעבוד עוד קודם לתחילתו של ההליך במשפטי ואין בעבודתה מחוץ לבית משום פגיעה בצרכי הבית, ובוודאי כאשר קיים פירוד מתמשך ביניהם, מצאנו פתח ויד במשפט העברי להתיר לבעלה לומר לאישה לצאת לעבוד ולהוציא מעשה ידיה למזונותיה, ומתוך שכך יפה פסיקת בתי המשפט המקזזת, בנסיבות המתאימות, שיעור מזונותיה של האישה המסרבת לצאת לעבוד בהתאם לכושר השתכרותה.
בעניינו, ליטל לא מצאה לעצמה עבודה חלופית, לא המציאה כל חוות דעת רפואית המעידה כי אין באפשרותה לצאת לעבוד, היא מתגוררת בדירה רחבת ידיים ולכן נוהגת בחוסר תום לב. יש להפחית משיעור המזונות את כושר השתכרותה של ליטל ולהתחשב בעובדה שהיא נוהגת בחוסר תום לב.
לסיכום,
בנסיבות בהן האישה נהגה לעבוד עוד קודם לתחילתו של ההליך במשפטי ואין בעבודתה מחוץ לבית משום פגיעה בצרכי הבית, ובוודאי כאשר קיים פירוד מתמשך ביניהם ניתן להתיר לבעלה לומר לאישה לצאת לעבוד ולהוציא מעשה ידיה למזונותיה.
