הצדדים, בני העדה הנוצרית יוונית אורתודוקסית, פרודים לאחר שנישאו בטקס כנסייתי - דתי כשנה קודם לכן. הצדדים חלוקים בעניין נסיבות הפרידה. האישה טוענת מחד כי מדובר באלימות במשפחה, גם מילולית וגם פיזית במשך כל תקופת הנישואין. לטענת האישה, בעלה תקף אותה באלימות, דבר אשר הביא לעזיבתה את הבית ולהגשת תלונה במשטרה. הבעל טוען מנגד, כי האישה עזבה מרצונה, ככל הנראה בעצת משפחתה, ותלונתה הינה תלונת כזב.
בעקבות תלונת האישה, נפתחה חקירה והוגש כתב אישום כנגד הבעל. הבעל שהה במעצר בית ונכון לכתיבת החלטה זו עדיין מתנהל נגדו ההליך הפלילי. בנוסף לתלונה במשטרה, הגישה האישה בקשה לצו הגנה בביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה. לצדדים, ילד משותף, אשר נולד לאחר פרידת הזוג ומזונות הילד הזמניים נקבעו בהסכמה, אשר הושגה במהלך הדיונים בתיק.
האם יש להיעתר לבקשת המזונות?
מאחר ועסקינן במזונות אישה, ושני הצדדים בני העדה הנוצרית יוונית - אורתודוקסית, יש לקבוע את הזכאות למזונות אישה מכוח הדין האישי. כמו כן, מדובר בעדה מוכרת והדין האישי החל עליה הינו הדין הנוצרי מכוח חוק המשפחה הביזנטי.
טענות האישה בעניין אלימותו של הבעל אכן חמורות הן, ובהנחה שאלה תמצאנה צודקות, יכול ותהיינה רלוונטיות לעניין הסדרי הפירוד הסופי בין הצדדים; דא עקא, בנסיבות המתוארות, ונוכח המסקנה אליה הגיעה לעניין ההתחשבות בהכנסת האישה, אין לטענות אלה רלוונטיות לסוגיה בית המשפט קבע כי יש לדחות את בקשת האישה ולהיעתר למתן דמי מזונות זמניים.
