כל אימת שבני זוג קשורים בקשר נישואין, זכאית האישה לקבל מזונות אישה מבעלה. עם זאת, ישנם מקרים בהם תישללנה זכות זו מהאישה וזאת בגין התנהגויות שונות מצידה. שאלת זכאותה של האישה למזונותיה הינה בעלת חשיבות מכרעת מבחינתה. מזונות אלו מאפשרים לה להמשיך ולנהל מאבק משפטי ממושך מול בעלה, וזאת משום שהיא זוכה לתמיכה כלכלית עד להתרת הנישואין בפועל.
כמו כן, הבעל אשר נאלץ לשלם את מזונות האישה ינסה, על פי רוב, להביא במהירות לסיום הדיונים בבתי המשפט וזאת בשל העול הכלכלי המוטל עליו. בית המשפט רשאי, במקרים מסוימים, לשלול מאישה מזונותיה. שלילת מזונות אלו איננה נעשית אלא במקרים חריגים וזאת בכדי למנוע סרבנות גט מצידו של הבעל אשר אינו מחויב בתשלום כלשהו לאשתו עד לגירושין.
שלילת מזונות אישה בגין עזיבת הבית, האמנם?
האם אישה אשר עזבה את הבית זכאית לקבל מהבעל מזונות אישה? סוגיה זו נדונה בע"א 5930/93, בהלכת פדן. בפסק דין זה נקבע כי ניהול חיי משפחה משותפים מהווה תנאי בסיסי ומהותי לחיוב בעל במזונות אישה. אי לכך, כאשר תנאי זה אינו מתקיים, החיוב מתערער.
בהלכת פדן נפסק כי תנאי זה איננו קשור להלכות המרדות המביאות להפסד מזונות אישה (לדוגמא, בגידה). כאשר אישה דורשת מזונותיה, והיא אינה גרה עם הבעל, מוטל על בית המשפט להתחקות אחר הסיבה לעזיבת הבית.
רבי יום טוב בן אברהם אשבילי (הריטב"א), מגדולי רבני ספרד, התייחס לכך בפסיקתו באופן הבא – "אשה אשר יצאה מביתו של בעלה והלכה לה, ללא טעם, אינה זכאית למזונות וזאת משום שאין לחייב בעל במזונות אישה אשר אינה על שולחנו".
הדין העברי קובע כי כאשר אישה עזבה את בית בעלה, מונחים עליה הנטל וחובת ההוכחה לאותו טעם מבורר. יש לציין כי נטל זה איננו כבד ויש אשר הגדירו אותו אף כבעל "משקל נוצה". עם זאת, עדיין מדובר במתחם מאזן ההסתברויות הדרוש במשפט האזרחי.
פסק דין - האישה טוענת לאלימות
במקרה אשר נדון בבית המשפט לענייני משפחה, עתרה אישה למזונות חרף עזיבתה את בית בעלה. לטענתה, היא נאלצה לעזוב את הבית בשל "אווירת טרור" מצד הבעל והליכת אימים מצידו אשר כללה אלימות פיסית, אלימות מילולית והתעללות בה ובקטינים.
קראו עוד בתחום:
- מזונות לקטינה למרות תלונה שנסגרה בדבר הטרדה מינית מצד האב
- מסרבת להתגרש? האם ניתן לשלול מזונות אישה בשל חוסר תום לב?
- מהו מעשה כיעור?
- זכות אישה למדור - משמעות מבחינת גידול קטינים בבית
האישה טענה כי במשך זמן רב הבליגה היא על אלימותו המילולית של הבעל, אך בסופו של היום היא נאלצה לנוס מהבית בשל אלימות קשה אשר הופנתה כלפי אחד הילדים. יצוין כי האישה לא פנתה למשטרה אלא חודשיים לאחר עזיבתה ובגין אלימות לכאורה של הבעל כנגד הילד. זאת ועוד, ב"כ האישה לא הפנה לבעל שאלות בעניין אלימות כנגד האישה בבית המשפט.
למעשה, השאלות היחידות עסקו ביחסו האלים כביכול של הבעל כלפי בנו, טענות אשר הוכחשו על ידי הבעל נמרצות. האחרון אף העלה אפשרות לכך שמדובר בדברים שהושמו בפיו של בנו על ידי האם. בית המשפט העדיף את גרסתו של האב, וזאת חרף העובדה ששורה של גורמים מקצועיים אכן עמדו על "חינוכו הנוקשה".
האם חוסר תום לב?
בית המשפט הוסיף וקבע כי חוסר תום לב עלה מבקשותיה של האישה במקרה זה. לדוגמא, בדיון בנוגע למזונות הזמניים אשר נפסקו לילדים, הסתירה האישה את העובדה שהיא עובדת ומשתכרת בשיעור של כ-3,000 שקלים בחודש.
עובדה זו הציבה את האישה כבעלת דין המתנהגת בחוסר תום לב. הלכה פסוקה היא כי ישנו קשר בין שלילת או פסיקת מזונות לבין תום לב. תום לב הינו עיקרון משפטי לפיו בעל דין חייב לפרט בפני בית המשפט את מכלול הנתונים הרלבנטיים לעניינו לצורך ההחלטה השיפוטית, גם כאשר הם מרעים לו.
לסיכום, אישה אשר נפסקו עבורה מזונות זמניים בתקופה בה היא אינה עובדת, מחויבת לדווח על תחילת עבודה לבית המשפט (ועל גובה שכרה). אי מסירת דיווח כאמור, או מסירת דיווח כוזב או בלתי מדויק, עלולה להיחשב כהתנהגות חסרת תום לב אשר שומטת את הקרקע מתחת לפסיקת מזונות אישה. לעיתים, בתי המשפט אף יהיו רשאים להורות לאישה להשיב דמי מזונות ששולמו בעבר.
