לפני כשבוע וחצי התרחש פעם נוספת מקרה רצח בעדה האתיופית של אישה על ידי בעלה. הרצח, אשר אירע בקריית מוצקין, הביא את ח"כ שלמה מולא לזמן את הועדה לקידום מעמד האישה לדיון מיוחד בעניין אלימות במשפחה בעדה האתיופית. הרצח בקריית מוצקין איננו הרצח האחרון בתקופה האחרונה. לפני מספר שבועות בלבד אירע רצח נוסף, במרכז קליטה של בני העדה בקריית גת.
אלימות כלפי נשים, למרבה הצער, רווחת בכל קבוצות האוכלוסייה בישראל. עם זאת, שיעור התלונות בגין אלימות במשפחה בקרב נשים יוצאות אתיופיה, גבוה במיוחד, קל וחומר כאשר יוצאי אתיופיה מהווים 1.5% בלבד מאזרחים בישראל. מומחים העוסקים בתחום זה מעריכים כי ישנם שלושה גורמים עיקריים העומדים מאחורי אלימות זו.
קראו עוד על אלימות במשפחה:
- האם הלכת השיתוף בין בני זוג מנוחים - ידועים בציבור שהגבר היה חשוד ברצח
- פירוק שיתוף בנכסים כאשר אחד מבני הזוג מרצה מאסר עולם על רצח בתם
- פיצויים ישולמו לאישה בעקבות התעללות מצד הבעל
- אלימות במשפחה - גם הטרדה הינה הפרה של צו הגנה
ראשית, משפחות רבות נמצאות במצב כלכלי קשה אשר יוצר מתחים בתוך הבית וגורם לא אחת לתגובות אלימות. שנית, במקרים רבים משתנים התפקידים בבית כאשר הנשים, אשר מעמדן באתיופיה היה נמוך ממעמד הגבר, מסתגלות מהר יותר לחיים בארץ ולא אחת הן הופכות למפרנסות העיקריות במשפחה. שלישית, מעמדה של המנהיגות המסורתית, אשר היה לה תפקיד חשוב ביותר מבחינת פיתרון סכסוכים משפחתיים, התערער בארץ.
מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בנייר אשר הוכן לקראת דיון בסוגיית האלימות במשפחה בעדה האתיופית בשנת 2007, מצא כי בין השנים 2001-2007, נרצחו בישראל 12 נשים בנות העדה האתיופית בגין אלימות במשפחה. בשמונה מן המקרים הרוצח היה בעלה של האישה, ואילו בארבעה מקרים מדובר היה בבן זוגן של הנרצחות. כמו כן, בשישה מקרים התאבדו הבעלים לאחר הרצח, ובשני מקרים נוספים ניסו הבעלים להתאבד אך המשימה לא צלחה בידיהם.
"גם לסובלנות בחברה רב תרבותית יש גבולות"
מיותר לציין כי המשפט בישראל רואה בחומרה רבה מעשים אלה, גם כאשר הם נעשים מתוך "מצוקה חברתית". השופטת אסתר חיות, בפסק דין אשר אישר את עונשו של גבר המשתייך לעדה האתיופית, הביעה את מורת רוחה של מערכת המשפט והחברה הישראלית ממעשים אלה. הדברים אמורים גם כאשר עולות טענות הגנה כגון "פערי תרבות". מדובר בגזר דין אשר ניתן כנגד גבר שהורשע בניסיון לרצח וגרימת חבלה בנסיבות מחמירות.
במקרה דנן, הגבר הגיש ערעור על פסק הדין ובו טען כי להעניק משקל ל"הלם התרבותי בו הוא היה שרוי בעת ביצוע המעשה, בשל ההבדלים בין אתיופיה לישראל". השופטת חיות קבעה כי דין טענה זו להידחות מכל וכל. "הגבר שלפני לא טען, ולו לרגע, כי באתיופיה מותר לפגוע בזולת בכלל ובבת הזוג בפרט", כתבה השופטת חיות, "סביר להניח כי המערער ידע שמעשיו אסורים גם לפי הדין החל באתיופיה".
המדיניות המשפטית בישראל, קבעה השופטת, איננה יכולה לגלות ולו פסק סובלנות לטענות המערער כי "בתרבות ממנה הגיע רואים הגברים את נשותיהם כרכושם וכי זהו הרקע לביצוע מעשיו. כבר פסקנו בעניין זה לא אחת כי לסובלנות בחברה הרב תרבותית יש גבולות וכי לפני ההכרה בזכותו של הנאשם לתרבותו יש להגן על זכותו של הקורבן על חייו ועל שלמות גופו".
