במהלך השנים, קבעה הפסיקה מספר נוסחאות אשר באמצעותן יש לערוך פירוק שיתוף בדירה. נוסחאות אלו נועדו לאזן בין זכויות מדיני הקניין, זכויות מדיני המשפחה, עקרונות משפטיים ותכליות ספציפיות. השופט גולדברג ניסח את נוסחת האיזון המרכזית במסגרת הלכת ראש חודש. במהלך השנים, נזנחה נוסחה זו וזאת בהתאם לתיקוני חקיקה שונים. כעת, הנוסחה הרווחת הינה נוסחת איזון אשר הונחה במסגרת פסק דינו של השופט רובינשטיין.
במקרה מסוג זה, מתנגשות למעשה שתי זכויות חוקתיות. האחת, זכות הקניין של כל אחד מבני הזוג אשר קובעת כי בעל זכויות במקרקעין זכאי לדרוש פירוק שיתוף במקרה של שיתוף כפוי. זכות קניין זו הינה זכות חוקתית במקרקעין כל אימת שזכות זו איננה פוגעת מזכותו של בעלים ליהנות מקניינו.
מדובר בזכות אשר מעוגנת גם בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו באופן הבא – "אין פוגעים בקניינו של האדם". סעיף 37(א) לחוק המקרקעין קובע כי כל שותף במקרקעין משותפים רשאי לדרוש את פירוק השיתוף בכת עת.
קראו גם בתחום זה:
- זכות פירוק שיתוף בדירה גוברת על זכותה של האישה למדור
- מדור כאשר האם והילדים גרים אצל הסבים?
- בחינת יכולת כלכלית של האב במסגרת תביעת מזונות הכרחיים
- משכנתא ומדור, האם חלק מדמי המזונות?
מנגד, עומדת זכותה של בת הזוג למדור כחלק מזכותה למזונות אישה. ישנה מחלוקת משפטית ומוסרית בדבר ההתנגשות בין זכות האישה למדור לבין זכות הקניין של הבעל. לאמור, האם זכות האישה למדור הינה זכות חוקתית אשר מעמדה שווה לזכות הקניין של בן הזוג הדורש פירוק שיתוף בכל עת.
הזכות למדור הינה חלק מהזכות למזונות ועל כן ניתן לומר כי במידה והזכות למזונות הינה זכות חוקתית, כך יש לראות גם את הזכויות הנגזרות ממנה (ובמקרה זה – הזכות למדור). אם כן, כיצד ניתן לאזן בין משקל זכויות אלו בבית המשפט?
משמעות גידול קטינים
ראשית, יש לציין כי זכותה של האישה למדור איננה זכות למדור ספציפי (בדירת המגורים הספציפית של בני הזוג). במקרים אלו ישנו הבדל משמעותי לשאלה – האם בדירה מתגוררים ילדים קטינים או לאו.
סעיף 40|(א) לחוק המקרקעין קובע כי לא יפורק שיתוף בדירת מגורים כל אימת שלא הובטח מדורם של הקטינים וההורה המשמורן. הוראה דומה ניתן למצוא בסעיף 6(א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג הקובע כי יש לעכב פירוק שיתוף כל אימת שלא נוכח בית המשפט שהוסדרו מגורי הקטינים וההורה המשמורן.
במילים אחרות, המחוקק קבע כי יש להטיל משקל רב על פירוק שיתוף בדירה כאשר מדובר במדורם של ילדי בני הזוג הקטינים. מכאן, ניתן ללמוד באופן הפוך כי במידה ובדירה לא מתגוררים ילדים קטינים, אין לעכב את פירוק השיתוף המיידי בנכס.
על אף שזכותה של בת הזוג למדור הינה זכות חוקתית. יש להסב את תשומת הלב לנסיבות הקונקרטיות של העניין. לאמור, במידה ומדובר בבת זוג עובדת, אשר משתכרת למחייתה ויש ביכולתה לספק את צרכיה, הרי שגם אם יש לה זכות חוקתית למזונות (ומדור, הנסיבות הרלבנטיות אינן משיתות חובת עשה מקבילה על בן הזוג.
בהקשר זה, לא קמה חובת העשה בין בני זוג יהודיים שאז רשאי הבעל להשתמש בכלל ההלכתי לפיו אשתו יוצאת במשעי ידיה. במילים אחרות, ניתן להשלים עם גריעת זכות המדור של מי מבני הזוג במקרים מסוימים מסוג דא.
