טענת מיאוס יכולה להוות עילה עצמאית לגירושין ומשמעותה היא תחושה נפשית של תיעוב וגועל מבן הזוג, אשר לא ניתן להתגבר עליה באופן שכלתני ורציונלי.
לבית הדין הרבני ישנה סמכות שיפוט בלעדית בנושאי נישואין וגירושין של בני הדת היהודית וסמכויות בדיני אישות, בגיור ובעניינים דתיים נוספים. על כן, כאשר בני זוג מעוניינים להביא לסיום קשר הנישואין, הם נדרשים לפנות לבית דין רבני, ועל הבעל למסור לאישה גט שהוא שטר גירושין.
המסירה הפיזית של הגט צריכה להיעשות ברצון, כך שגט שנמסר בכוח עלול להיחשב כגט מעושה והתוקף שלו יכול להיפסל בידי בית הדין. על פי ההלכה היהודית גירושין ללא עילה יכולים להתבצע בהסכמת שני הצדדים בלבד, והיא מתייחסת ביתר זהירות לכפיית גט.
טענת מיאוס כעילה עצמאית לגירושין יכולה לבוא לידי ביטוי כאשר אחד מבני הזוג נוקט באלימות פיזית, נפשית או מילולית כלפי בן הזוג השני. וכן כאשר צד אחד רוצה לפנות לייעוץ זוגי והשני מסרב, או אם צד אחד מפסיק לשמור מצוות. וכן כאשר הבעל אינו מסוגל לקיים יחסים, או כופה על האישה קיום יחסים בזמן נידה.
טענת מיאוס עקב אלימות כלפי האישה
אל בית הדין הרבני האזורי פתח תקווה הוגשה תביעת גירושין וכתובה על ידי האישה, בשעה שהבעל הביע רצון לחזור לחיי שלום.
על פי עובדות התביעה, הצדדים נישאו לפני כעשר שנים ונולדו להם שלושה ילדים. ביוני 2017 עזבה האישה את דירת המגורים ועברה להתגורר בדירה שכורה, כאשר הפירוד האישי ביניהם החל כשנתיים לפני מועד העזיבה. לטענת התובעת, כבר במרץ 2015 הופסקו יחסי האישות ביניהם וכי חודשים מספר לאחר מכן, בחודש אוקטובר, עזב הבעל את חדר השינה ועבר לישון בסלון, זאת לאחר שהבהירה לו שהיא לא מסוגלת לקיים יחסי אישות עם בעל אלים.
לטענת התובעת, בעלה הוא אדם אלים פיזית ומילולית. התנהגותו מלווה בהתקפי זעם, בחוסר שליטה עצמית ובכעסים רבים המופנים כלפיה, גם בנוכחות הילדים. היא טענה למסוכנות והציגה חוות דעת של פסיכותרפיסטית ומומחית לטיפול באלימות במשפחה שהמליצה להקטין מסוכנות באמצעות הפרדה בין הבעל לאשתו וילדיו, והורתה כי המפגשים בין האב לילדים יתקיימו במרכז קשר תחת הדרכה ופיקוח.
התובעת הוסיפה וטענה שהבעל התקיף אותה פיזית, ועקב כך הורחק מהבית, ובדיון שנערך בבית המשפט ניתן צו שהאריך את הרחקתו מהבית בעוד 14 יום. בנסיבות אלה הוגש נגדו כתב אישום המורכב משלושה סעיפי אישום בגין הכאה וכליאת התובעת בחדר.
מנגד טען הבעל כי הוא איש חינוך שעוסק בהוראה מטעם משרד החינוך וטענות האלימות הן בחלקן הגדול טענות שווא של האישה. עם זאת, הוא הודה בטעויות שנעשו בשל מזגו החם והאסרטיבי אך מסר כי הוא מטופל כעת והוא מעוניין לתקן את התנהגותו, אך לצערו, התובעת לא נותנת בו אמון והיא מעוניינת להתגרש.
לאחר שמיעת טענות הצדדים סבר בית הדין כי טענת שלום הבית של הבעל איננה כנה, ומדובר בטענה שמן השפה ולחוץ. מעשיו סותרים את דבריו והסכמתו ללכת במודע להליך של פירוק שיתוף ומכירת הבית המשותף בבית המשפט מהווה אמירה ברורה שלפיה הוא לא חפץ יותר בהמשך חיי הנישואין המשותפים, והזוגיות עם אשתו ממנו והלאה.
לגבי עילות הגירושין ונושא הכתובה, סבר בית הדין כי עילות הגירושין המרכזיות שהציגה האישה, עילת המרידה ועילת האלימות, יש בהן לכאורה כדי לחייב את הבעל במלוא דמי הכתובה, אולם בבחינה מעמיקה יותר נראה כי שני הדברים תלויים זה בזה בגדר של סיבה ומסובב, ואחד הם.
במקרה זה, הנתבע היה ונמצא תחת פיקוח והדרכה של קצין מבחן, הוא מקבל הדרכה, ועל אף שנכתב בגזר הדין כי ההתקדמות איטית, בדיוני בית הדין ושמיעת העדויות עלה כי מאז 2015 לא היו אירועי אלימות נוספים, והצבת הגבולות שהוצבו הועילו לו, לכן, הטיפול שעבר הועיל ולא הוכחו אירועים אלימים אחרים מאז שנת 2015.
בית הדין ציין כי אין לקבל טענת מאיסות אלא אם כן המדובר בעילה מבוררת, כאשר ישנה סיבה ברורה לחלוטין ומוכחת. אם לא נראית סיבה ברורה לטענת מאיסות, האישה נחשבת כמורדת ומפסידה את מזונותיה וכתובתה.
בית הדין קבע כי במקרה זה, לא קמה עילת גירושין שתזכה את התובעת בכתובה, אלא שככל טענתה למאיסות בעילה מבוררת, אין לראות בה אישה מורדת. ומאחר שהאישה יזמה את הפסקת יחסי האישות, כהודאתה, והיא שעזבה את הבית ויזמה את הליך הגירושין, בנסיבות אלה, בהיעדר עילת גירושין מוכחת מצידה, נקבע כי אין היא זכאית לכתובה.
תיק 1125041/2
