במסגרת הליכי גירושין, כאשר אחד מבני הזוג מעוניין שבית הדין הרבני ידון בעניינים הקשורים לגירושין, ולא בית המשפט לענייני משפחה, הוא רשאי לכרוך אותם לתביעת הגירושין שנידונה בבית הדין הרבני.
סמכותו של בית הדין הרבני לדון בענייני גירושין מוסדרת בהוראת סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין). עניינים נוספים, הנלווים להליכי הגירושין, הוכנסו לגדר הוראת הכריכה, המעניקה לבית הדין הרבני סמכות מקבילה לסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה.
בתביעת גירושין ניתן לכרוך עניינים שההכרעה בהם דרושה לשם סיום מהיר ויעיל של היחסים, כגון: חלוקת רכוש בין הצדדים, תביעת מזונות אישה, תביעה להחזר הוצאות בגין מזונות קטינים וכדומה.
מטרת הכריכה היא להימנע מהתדיינויות בשתי ערכאות נפרדות וכדי לרכז את כל העניינים בפני ערכאה אחת. בית הדין הרבני מכריע בשאלת הכריכה וכל עוד היא לא בוצעה, ניתן לבחור באיזו ערכאה משפטית ידונו נושאים אלה, אולם, מהרגע שבוצעה הכריכה, בית הדין הוא היחיד שרשאי לדון בהם.
מהם התנאים לביצוע כריכה?
כדי לבצע את הכריכה, הצד המעוניין בכך נדרש לציין בכתב התביעה כי בית הדין מתבקש להכריע באותו עניין ועליו להוכיח כי קיימים שלושה תנאים מצטברים:
האחד, תביעת הגירושין היא תביעה כנה שהוגשה מתוך רצון אמיתי של שני הצדדים להתגרש ולא מתוך כל מניע אחר. השני, הכריכה היא כריכה כנה שנעשתה מתוך רצון אמיתי להכריע בעניין זה בפני בית הדין הרבני. והשלישי, הכריכה נעשתה כדין ללא הצבת תנאים.
הכרעה בדבר סמכות בית הדין הרבני לדון בחלוקת רכוש
ביולי 2018, פתח הבעל הליך יישוב סכסוך בבית הדין הרבני האזורי אשקלון, שהסתיים בהודעת יחידת הסיוע. בעיצומו של הליך יישוב הסכסוך, פתחו הצדדים תיק אישור הסכם גירושין והגישו הסכם גירושין חתום שבו נכלל נושא הרכוש ובקשו זירוז הליכים לאישור ההסכם בבית הדין.
בית הדין קבע מועד נוסף לדיון אישור ההסכם. נקבע כי לאחר אישור ההסכם בית הדין יקדם את הליך סידור הגט. בינתיים, פתחו הצדדים זה כנגד זה מספר הליכים, תוך שהם מדלגים מערכאה לערכאה, לרבות הגשת תביעה למשמורת בבית משפט לענייני משפחה ופתיחת תיק מורדת בבית הדין.
הבעל הגיש אל בית הדין הרבני האזורי אשקלון, תביעת גירושין שכותרתה "תביעה לגירושין - כרוך בתביעת רכוש ובתביעת מורדת", ובה פירט את עילתו וביקש להתגרש ולפטור את עצמו מחיוב הכתובה. בפתח כתב התביעה ציין כי היא "לשם הפרוצדורה המשפטית בלבד", שכן הוגשה כבר תביעה זו. מנגד הגישה האישה תביעה רכושית לבית המשפט לענייני משפחה.
שופטת בית המשפט לענייני משפחה סברה כי לאחר עיון בתיק התביעה ולאור החלטת בית הדין הרבני, כי תיק הרכוש נותר על כנו ולא נסגר כאשר דיון קבוע, יש לברר את הבקשה בקדם המשפט שבמסגרתו תשמענה טענות הצדדים. אם וככל שתתקבל החלטת בית הדין הרבני בעניין סמכותו העניינית לברר תביעת הרכוש המונחת לפניו, הצדדים ימציאו לתיק עותק מהחלטת הרבני.
למרות בקשת האישה לדחות את מועד הדיון שנקבע ברבני עד להכרעת בית המשפט בנושא הסמכות, הדיון, שנסב על שאלת סמכות ותנאי הכריכה, התקיים במועדו. בפרוטוקול הדיון טען הבעל כי אם בית הדין יראה שלא לדון בעברי הוא יסכים להחלטתו.
האישה טענה כי בית המשפט לענייני משפחה, שבפניו הוצגה שאלת הסמכות ראשונה, הוא הערכאה המוסמכת להכריע בדבר הסמכות, ובית הדין נעדר סמכות מלדון ולהכריע בתביעה הרכושית מהטעמים הבאים: הבעל דרש לדון על פי הדין העברי ללא הסכמתה, חסרים תנאי הכריכה בתביעה הרכושית, וכתב התביעה לגירושין חסר תום לב ונועד לחסום אותה מלהגיש תביעותיה בבית המשפט.
לאחר שמיעת טענות הצדדים, ציין בית הדין כי לפי סעיף 9 לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים וכן סעיף 13(ב) לחוק יחסי ממון שלפיו בעניין שחוק זה דן בו, ינהג גם בית דין דתי לפי הוראות חוק זה, כלומר אם הסכימו בעלי הדין לפני בית הדין להתדיין לפי הדין הדתי, לפיכך תביעה מסוג זה טעונה הסכמת שני הצדדים, ומשנעדרת הסכמה זו, הרי שאין בסמכותו של בית הדין לדון ולהכריע בה.
בנסיבות אלה קבע בית הדין כי אין לראות בתביעת הרכוש של הבעל כמונחת על שולחן הרבני, ולאחר קביעה זו התייתר גם הצורך להשיב אודות כנות הכריכה ותנאיה.
תיק 1183696/7
